א' ברקט' שטרסברג-כהן , א' ריבלין ,
תק-על 2002(4), 1214
* בין המערערים לבין המשיבה 2, חברת דיור לעולה, נחתם הסכם הלוואה במסגרתו התחייבו המערערים להעמיד לרשות החברה סך של 240 אלף דולר. ביום חתימת הסכם ההלוואה נחתם בין הצדדים הסכם אופציה במסגרתו העניקה החברה למערערים אופציה לרכישת דירה בבעלותה תמורת סכום זהה לסכום ההלוואה * רק כשנה לאחר מכן, ולאחר שהמועד למימוש האופציה חלף, נחתם בין המערערים לחברה הסכם המכר ביחס לדירה. בהסכם המכר התחייבה החברה להעביר את הבעלות בדירה למערערים והוסכם כי סכום ההלוואה יקוזז מתמורת הדירה * מספר ימים לאחר החתימה על הסכם המכר ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה והמשיב 1 מונה לנאמן * בעקבות זאת, פנו המערערים לנאמן בבקשה להכיר בהם כנושים מובטחים ולאכוף את הסכם המכר על החברה * לטענת הנאמן, הסכם האופציה, והסכם המכר בעקבותיו, נחתמו לשם העמדת הדירה כביטחון להלוואה. לפיכך, מדובר בעסקת משכון מוסווית שאין לה כל תוקף כלפי הנאמן ויתר הנושים היות ולא נרשמה. כמו כן, סירב הנאמן להכיר בתוקפו של הסכם המכר ואף הורה על ביטולו, בקובעו כי בנסיבות העניין ההתקשרות בו מהווה העדפת נושים שלא כדין, שנועדה לשפר את מצבם של המערערים. לאור קביעתו זו, סיווג הנאמן את המערערים בקבוצת הנושים הלא מובטחים * ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת הנאמן ומכאן הערעור, במסגרתו טוענים המערערים, בין היתר, כי הנאמן לא היה מוסמך להורות על ביטול הסכם המכר * נקבע: מנסיבות העניין עולה, כי הסכם האופציה הנו עסקת הסוואת משכון שנועדה להעמיד את הדירה כבטוחה להלוואה. משלא נרשם ה"משכון", אין לו תוקף כלפי הנאמן ונושי החברה * הסכם המכר מהווה העדפת נושים היות ובמסגרתו הוקנתה למערערים זכות קניין שביושר בדירה, בעקבותיה שופר מעמדם מנושים לא מובטחים לנושים בעלי זכות לקבל בעלות בדירה. במקרה דנן, אף קיים מצבור ראיות נסיבתיות המעיד על כך כי הסכם המכר מהווה העדפת מרמה אסורה הראויה להתבטל * לנוכח הפרקטיקה המשפטית המשלימה את החסרים שבדיני שיקום החברה מתוך דיני הפירוק, יש לקבוע כי לנאמן במסגרת שיקום חברה מוקנות אותן סמכויות המוקנות למפרק בסעיף 307 לפקודת החברות, לרבות הסמכות שלא לאשר הסכמים בין חברה לנושיה. לפיכך, פעל הנאמן במקרה כאן במסגרת סמכותו כאשר הורה על ביטול הסכם המכר מחמת העדפת מרמה *