א' ברקא' פרוקצ'יה , א' חיות ,
תק-על 2003(4), 2768
אב נתן לבתו במתנה דירה אותה היה אמור לקבל בזמן כל שהוא בעתיד בהתאם להסכם קומבינציה. המתנה ניתנה בתצהיר. הדירה לא נרשמה על שם הבת בלשכת רישום המקרקעין. לאחר זמן מה ביקש האב לחזור בו ממתנתו * עולה השאלה האם מדובר ב"מתנה לאלתר", כמשמעותה בסעיף 2 לחוק המתנה, אשר נותן המתנה - לא רשאי היה לחזור ממנה, או שמא בפנינו "התחייבות לתת מתנה", ממנה רשאי נותן המתנה לחזור בו? ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ג' קלינג) קבע כי בהעדר רישום של הדירה בטאבו המתנה לא הושלמה ומכאן שרשאי היה האב לבטלה. ביהמ"ש העליון הופך קביעה זו על פיה * נקבע: יש לבדוק האם הנכס שהיה בידי נותן המתנה היה זכות במקרקעין או זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין. שכן, מקום שבו "דבר המתנה" הינו זכות במקרקעין, לא יראו אותו כנכס שהוקנה במתנה מוגמרת, עד אשר תירשם הזכות על שמו של מקבל המתנה במרשם המקרקעין. לעומת זאת, מקום שבו "דבר המתנה" הינו זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין, די לכאורה ב"מסירת" הזכות לידיו של המקבל כדי להקנותה לו לאלתר, בלא שיידרש רישומה של הזכות על שמו של המקבל * בענייננו, אומנם בעת החתימה על התצהיר, בשלב הביניים בו נבנה הבניין, היה נותן המתנה הבעלים של חלק בלתי מסויים במקרקעין, אולם, אין בכך כדי להצביע על כך ש"דבר המתנה" היא זכות במקרקעין. הזכות שיש בידי נותן המתנה במועד הנתינה אינה תוחמת, כשלעצמה, את מהותו של "דבר המתנה" הניתן. יש לבדוק את תצהיר המתנה ויתר נסיבות העסקה * בחינת התצהיר מגלה כי נותן המתנה התכוון להמחות לבתו לאלתר, את כל הזכויות שהיו בידיו באותה העת ביחס לדירה על פי חוזה הקומבינציה. זאת, באופן ההופך את ביתו לבעלת דברים כלפי הקבלן, בעוד שהוא יוצא מן התמונה בכל הנוגע לזכויות אלה. לנותן המתנה עמדה, אם כן, כנושה של הקבלן, זכות אובליגטורית להירשם כבעלים של הדירה. זכות זו המחה ללא תמורה, לבתו. לפיכך, מדובר בהקנייה שלמה ומוגמרת – "מתנה לאלתר" - של הזכות האובליגטורית האמורה, ממנה לא היה נותן המתנה רשאי לחזור בו