בפני סגנית הנשיא אלישבע ברק, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד, נציג עובדים מר ציון שמע, נציג מעבידים מר מיכאל אל-דור ,
תק-אר 2003(1), 2288
* בעקבות יציאתה של המערערת לחופשה ללא תשלום, הפסיק מעבידה להפריש עבורה כספים למשיבה, קרן הפנסיה מבטחים, במשך שנה. לאחר סיום החל"ת חזרה המערערת לעבודה וההפרשות למבטחים חודשו. לימים, דחתה מבטחים את תביעת המערערת לפנסיית נכות, בטענה כי אי תשלום דמי הביטוח בתקופת החל"ת קטע את רצף זכויותיה, ולפיכך נשללת ממנה זכותה לפנסיית נכות לפי תנאי הפוליסה. לאור האמור, נשאלת השאלה האם חלה חובה על מבטחים להודיע למערערת, עם יציאתה לחל"ת, כי הפסקת התשלומים פוגעת בזכויותיה, ואם כן, מהי משמעות הפרתה של חובה זו? * נקבע: קרן פנסיה חבה חובת גילוי מוגברת כלפי מבוטחיה וזאת לאור יחסי האמון המיוחדים בין הצדדים. היות ומירב המידע מצוי בידי הקרן, הרי שחובות האמון והגילוי שלה כלפי המבוטחים מחייבות אותה להודיע להם על כל פגיעה אפשרית בזכויותיהם. לפיכך, הסתמכות הקרן על תניית פטור הקבועה בתקנונה לשם שלילת זכאותו של המבוטח לפנסיה מבלי ליידעו מבעוד מועד כי זכויותיו עלולות להיפגע, עולה כדי התנהגות שלא בתום לב * במקרה כאן, משהתברר למבטחים כי הופסקו התשלומים לקרן עבור המערערת, היה עליה ליידעה כי הדבר עלול לפגוע בזכויותיה, ולהציג בפניה את האפשרות להמשיך ולשלם את התשלומים באופן עצמאי * משלא עשתה כן, ואף הציגה בפני המערערת מצג לפיו רצף זכויותיה נמשך, מנועה מבטחים מלהסתמך על התנייה בתקנון השוללת את זכאות המערערת לדמי נכות עקב קטיעת רצף התשלומים *