כבוד המשנה לנשיאה א' ריבליןכבוד השופט א' רובינשטיין , כבוד השופט ח' מלצר ,
תק-על 2008(2), 7537
בשנת 2000 נפטר אבי המבקש. משסירב המבקש לפנות את הדירה בטענת "דייר מוגן" או "דייר ממשיך", הגישה נגדו המשיבה, חב' עמידר, תביעה לסילוק יד ופינוי. מסתבר, כי המבקש היה אסיר בין השנים 2004-1998 ואף כיום הוא מרצה עונש מאסר, אשר מועד שחרורו הוא ב-29.4.2011, ובאם ינוכה שליש ממאסרו, ביום 18.4.09.
בית משפט השלום קבע, כי לא נתקיימו במבקש תנאים להיותו דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר או "דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, וכי עליו לפנות את הדירה. בערעור שהגיש, ויתר המבקש על טענת דייר מוגן, וטען רק לעניין היותו דייר ממשיך.
בית המשפט המחוזי קבע, כי נוכח ממצאי העובדה והמהימנות בבית משפט השלום, לא התגורר המבקש ברציפות בדירה לפחות שלוש שנים בסמוך לפטירת אביו, ובפירוש הדווקני שיש לפרש את המונח "התגורר", יש להעדיף את צרכיהם של מחוסרי דיור זכאים אחרים. נפסק, כי אין למבקש להלין אלא על עצמו בכך שעבר עבירה פלילית, נשלח למאסר ועל כן לא נתקיים תנאי המגורים.
בבקשת רשות הערעור דנן נטען, כי היה על בית המשפט לבחון את זכאותו העצמאית של המבקש, שהמשיך להתגורר בדירה בעת חופשותיו ממאסרו ואף לאחר ששוחרר. נטען, כי המערער קנה לעצמו זכאות עצמית מכוח מגוריו בדירה עם אביו חמש שנים קודם מאסרו, וזאת הגם שאביו לא דיווח על כך כי התבייש בו. עוד נטען, כי היות המבקש אסיר אינה שוללת את המשך זכאותו בדירה כדייר ממשיך, באשר מדובר בהיעדרות כפויה, ובפרט כאשר בזמן המאסר הוא עושה שימוש בדירה להניח מטלטליו ולחזור אליה לחופשות.