ד. ביניש, א. ריבלין, א. חיות
תק-על 2004(1), 4691
המדינה יצאה במכרז המיועד לשמאי המקרקעין שבו צויין 'מחיר מקסימום' לעבודות שמאות כתנאי סף שעל השמאי המציע לעמוד בו על מנת שיוכל להיכנס למאגר השמאים עימם משרדי הממשלה השונים מוסמכים לעבוד. לשכת שמאי המקרקעין עותרת כנגד 'מחיר המקסימום' * נקבע: העובדה ש'תנאי סף', יוצרים מעצם טיבם, 'סינון' מוקדם של המשתתפים הפוטנציאליים במכרז, איננה מהווה בהכרח פגיעה בעקרון השוויון, ובלבד ש'סינון' זה נעשה בהסתמך על שיקולים ענייניים. עורך מכרז, התוחם את התחרות בין המציעים השונים בדרך של קביעת 'מחיר מקסימום', מבקש, דרך כלל, למקד את הליך המכרז אל מסגרת המחיר שאותו הוא מעוניין ויכול לשלם, ובכך לייעל את ההליך, לשפר את הסיכוי להשגת מחיר מיטבי ולסנן סינון מוקדם את אותם מועמדים שהמחיר אותו התכוונו להציע עולה על מה שנקבע. שיקול זה, הינו סביר וענייני ומטבע הדברים * יש לדחות את הערעור.