כבוד המשנה לנשיאה א' ריבליןכבוד השופט א' רובינשטיין , כבוד השופט ד' חשין ,
תק-על 2007(1), 7448
המערער הינו פחח רכב במקצועו. לפני קרות האירוע דלהלן, עבד המערער לסירוגין, אצל המשיבים 1 ו-2 בעבודות שונות במוסך שבבעלותם. באחד הימים, שהה במוסך המשיב 2 (להלן: המשיב), שהכיר את המערער היכרות אישית מעבודתו בעבר במוסך. המערער הגיע למוסך, כדי לבקש עבור עצמו ושלא במסגרת עבודתו, ידית לרכב. הוא טיפס על סולם השייך למשיב כדי לעלות לגלריה, נפל ממנו וכתוצאה מכך נפגע ברגלו. בגין פגיעתו בתאונה זו, קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30%, אך לא הכיר בה כתאונת עבודה.
המערער והמשיב מסרו גרסאות שונות באשר לאופן הנפילה והנסיבות שגרמו לה. המערער טען, כי המשיב הורה לו לטפס על הסולם ולקחת את הידית בעצמו. לעומתו, טען המשיב, כי השעה היתה מאוחרת והמוסך עמד להיסגר בכל רגע, ולכן אמר למערער כי אינו יכול לעזור לו. לטענתו, התעלם המערער מדבריו, לקח את הסולם, הזיזו, טיפס עליו ונפל ממנו. בית המשפט קמא העדיף את גרסתו של המשיב וקבע, כי מתקיימת בענייננו חובת זהירות מושגית, אולם המשיב לא חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי המערער, ולכן לא מוטלת עליו כל אחריות בגין עוולת הרשלנות. מכאן הערעור דנן.