כבוד השופט י' עמית, כבוד השופט א' שהם, כבוד השופטת ע' ברון
תק-על 2015(3), 2240
נושאים:
פלילי - חוק העונשין - עבירות רכוש
המערער היה מעורב במעשי שוד של טלפונים סלולריים מקטינים. המעשים בוצעו כאשר המערער נוהג ברכב ושותפו מבצע את החטיפה. באחת הפעמים נחבל הקטין-הקורבן מדלת הרכב. בגין מעשים אלו הורשע המערער בארבע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות בצוותא ובעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ופשע. בית משפט קמא השית על המערער, בין השאר, מאסר בפועל של 36 חודשים. על כך נסב הערעור דנן אשר נדחה. נקבע כי נוסף על אובדן הנגישות והחרדה המתלווה לכך, גניבת טלפון סלולרי מהווה גם חדירה למתחם פרטי ביותר של האדם. גם בהנחה שהגנב הישראלי הממוצע אינו מעוניין בתוכנו של המכשיר הסלולרי, די בידיעה כי הגניבה עלולה להביא גם לסחיטה או להפצת מידע ותוכן אישי ורגיש, כדי להעצים את החרדה ואת תחושת אבדן השליטה של קרבן הגניבה. נקבע כי אין לראות בגניבה ובשוד של טלפון סלולרי עבירת רכוש "רגילה", ומכאן מגמת ההחמרה בענישה בעבירות אלה.