כבוד השופט א' רובינשטיין
תק-על 2006(1), 7709
ביום 1.7.04 הוצא, לבקשת המבקשת, עיריית ת"א, צו לסילוק ידו של המשיב ממקרקעין ששימשו כבית כנסת (להלן: הנכס). בחלוף ארבעה עשר יום מיום מתן הצו הפך הצו לפסק דין חלוט, והמבקשת קיבלה צו פינוי כנגד המשיב לאחר שפתחה נגדו בהליכי הוצאה לפועל. המשיב הגיש בקשה לביטול הצו והצהרה על זכויותיו בנכס ובימ"ש השלום דחה אותה בקובעו, כי למשיב אין כל זכויות בנכס, וכי עליו לסלק ידו הימנו אך איפשר את עיכוב פינויו של המשיב מהנכס למשך 30 יום, לצורך התארגנות. המבקש הגיש לבימ"ש השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וערעור לביהמ"ש המחוזי. בימ"ש השלום קיבל את הבקשה והמבקשת ערערה על כך ברשות לביהמ"ש המחוזי אשר דחה את ערעורה. מכאן הבקשה דנא * נקבע: ככלל, לא ידון ביהמ"ש העליון בבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטות ביניים. ואולם, הנושא דנא מעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית העומדת בקריטריונים של הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה). הטעם הוא הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור. אין מנוס ממאבק עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות מכת מדינה במקומות רבים. רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת איטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך תפקידו של ביהמ"ש לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור. השיקולים לעיכוב ביצוע בגדרי ערעור נודעים הם, ועיקרם סיכויי הערעור ושאלת מאזן הנזקים והיכולת להשיב מצב לקדמותו. אכן, כשהמדובר בפינוי מנכס מגורים הגישה, מטבע הדברים ומטבע האנושיות, זהירה במיוחד; אך בענייננו ספק רב אם המדובר בנכס מגורים, כשעסקינן בבית כנסת לשעבר, וכך אף התיחסו אליו בדיון בבימ"ש קמא. שם נקבע מפורשות, כי אף המשיב עצמו חזר מטענת היותו בעל זכויות של מחזיק כדין בנכס, ואף באשר לסילוק נאמר "כי מדובר במי שמחזיק בנכס שאינו שלו, וכאשר אין למעשה כל טענה שלו על כך כי ניתנה לו אי פעם על-ידי מאן דהוא רשות או זכות להשתמש בו". בימ"ש השלום גם לא נימק את החלטתו לעיכוב ביצוע, ולכן, ככל שהמדובר בהחלטה לעניין זה קשה לקבל את דברי ביהמ"ש המחוזי כי בימ"ש השלום התרשם מהנסיבות בהן עושה המשיב שימוש בנכס. הקלות בה מניחים אנשים ידם על מקרקעי ציבור בשל השתהותן של רשויות מאכיפת זכויות הציבור. קלות זו מחייבת מענה שיפוטי. אשר לסיכויי הערעור, הדעת נותנת כי המשוכה שעל המשיב לעבור גדולה מאוד. אשר לנוחות, המבקשת היא עיריית ת"א, ואם יזכה המשיב בערעורו תוכל לפצותו כדבעי. כך גם אין חשש מפני שינוי המקרקעין עם הפינוי שכן אפשרות לפיתוח שטחים הינו דבר שעל פי רוב אינו נעשה מניה וביה. אך לפנים משורת הדין, לאחר הפינוי ועד להכרעה בערעור לא תעשה המבקשת דיספוזיציה של מכירת הנכס, אף כי רשאית היא לתכנן לגביו וכן להשכירו שוב. הבקשה התקבלה
