י' קדמי , ט' שטרסברג-כהן , ד' דורנר
תק-על 1998(3), 1928
העותר שימש כעד במשפט פלילי * בפסק הדין במשפט זה, השתמש השופט בביטויים קשים ביותר נגד העותר, ובין היתר קבע כי העותר ביצע עבירות פליליות, התנהג בצורה מושחתת ואינו ראוי לשמש בתפקיד ציבורי. השופט אף המליץ על פתיחת חקירה משטרתית כנגד העותר * העותר עירער לביהמ"ש המחוזי, בבקשה שיורה על בטלות הקביעות כנגדו ומחיקתן מפסק הדין. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בקבעו שאין לעותר, ששימש כעד בלבד, זכות ערעור * מכאן עתירתו הכפולה של העותר: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, וכן בג"ץ בו התבקש בית המשפט העליון להורות על מחיקת קטעים מפסק דינו של בימ"ש השלום, מאחר וקטעים אלה פוגעים קשות בשמו הטוב * לעותר אין זכות ערעור * זכות ערעור למי שלא היה צד להליך, ניתנת רק מקום שבמסגרת ההליך הפורמלי מתנהל הליך נוסף, המהווה, למעשה, "משפט נלווה", ובמסגרתו של הליך כזה מוכרעות זכויותיו של מי שאינו צד ל"משפט העיקרי" * במקרה דנן לא התקיים "משפט נלווה" בעניינו של העותר. הקביעות שנקבעו לגבי העותר - ככל שהן פוגעות בו - אינן מהוות "פסק דין" בעניינו * הערכים המתנגשים במקרה דנן הם הזכות לשם טוב לעומת זכות השופט לעצמאות שיפוטית * לעניין עצמאות השופט יש להבחין בין עצמאות ההכרעה, שעניינה באי תלותו של השופט בכל הקשור ליישומו של הדין, לבין עצמאות הביטוי, שעניינה ב"חופש" הניתן לשופט בהנמקת עמדתו * עצמאות ההכרעה כפופה לבקורתה של ערכאת הערעור. אולם, עצמאות הביטוי הינה עצמאות אישית של השופט. התערבות מצידה של ערכאת הערעור בהקשר זה אינה רצוייה, משום שמשמעותה תהיה, בסופו של דבר, "שיכתוב" של פסק הדין ולא זה תפקידה של ערכאת הערעור * העתירה נדחית