כבוד השופטת מ' נאורכבוד השופטת ע' ארבל , כבוד השופט א' רובינשטיין ,
תק-על 2006(1), 7321
הערעורים שלפנינו עניינם, מכרז למתן שירותי גביה שהוציאה מי נתניה (2003) בע"מ (להלן: מי נתניה), תאגיד שהוקם ופועל לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001. למכרז הוגשו שתי הצעות: הצעתה של מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן: מילגם) והצעתה של מ.ג.ע.ר מרכז גביה ממוחשבת בע"מ (להלן: מ.ג.ע.ר). ההצעה שנקבעה כהצעה הזוכה היתה הצעתה של מילגם. מ.ג.ע.ר הגישה עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בטענה כי בערבות הבנקאית שהגישה מילגם הוסף משפט שאיננו מופיע בכתב הערבות שצורף למכרז, ובו נאמר: "דרישה שתוגש בפקסימיליה לא תחשב כדרישה לענין כתב ערבות זה". ביהמ"ש המחוזי קיבל את הטענה ופסל את הצעתה של מילגם. אחרי פסילת הצעתה של מילגם החליטה ועדת המכרזים לבטל את המכרז ומאוחר יותר הודיעה כי הגביה תיעשה באופן עצמאי. בערעור דנן, מילגם טוענת כי לא היה מקום להורות על פסילת הצעתה, כי אין פגם בערבותה ומותר היה לועדת המכרזים, נוכח הפסיקה הסותרת של בתיהמ"ש המחוזיים, ובהעדר פסיקה של ביהמ"ש העליון, לבחור בדרך שאינה פוסלת את הערבות. ומכל מקום, גם אם מדובר בפגם, הרי הוא פגם טכני. מ.ג.ע.ר טוענת בערעורה כי לא נפלו בהצעתה כל פגמים מהותיים וכי ביהמ"ש צריך היה לקבוע כי היא הזוכה במכרז על אף היותה הצעה שנותרה יחידה * נקבע: בשנים האחרונות ניכרת מגמה של החמרה בכללים הנוגעים לערבות, כשהכלל הוא שבדרך כלל, פגם בערבות נחשב לפגם מהותי בהצעה. בה"פ (י-ם) 599/99 א.ג.י. בניה ופיתוח בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון נקבע, כי במישור המימוש של הערבות, דרישה לתשלום חוב צריכה להיות מוגשת במסמך המקורי לצורך העמדתו לפרעון וכי הבנקים אינם נוהגים לכבד ערבות הנשלחת בפקסימיליה. זה היה מצב השוק בתחילת שנת 2000. כיום, פני הדברים שונים: כפי שמוכח באמצעות הערבות שהגישה מ.ג.ע.ר והתכתבויותיה עם בנק לאומי, נענה הבנק לבקשת מ.ג.ע.ר לשינוי כתב הערבות הסטנדרטי שלו. מכאן ראיה ניצחת שבתנאי השוק של מועד המכרז דנן, ניתן היה להשיג ערבות בנוסח התואם, במדוייק, את דרישות המכרז. נוכח שינוי זה, חוזר העקרון הכללי לפיו יש להקפיד ולדקדק בענייני ערבות. אף ערעורה של מ.ג.ע.ר דינו להדחות. השאלה אם צדקה ועדת המכרזים בהחלטתה שניתנה בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אינה מתעוררת כלל בגדרי הערעור על פסק הדין לגופו. השאלה איננה, איפוא, אם יש או אין הצדקה לפסילת ההצעה בהיותה הצעה יחידה, אלא אם צדק ביהמ"ש המחוזי כשהחזיר את הדיון לועדת המכרזים. בעניין זה, די בתקנה 23 לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 כדי להצדיק את החלטת ביהמ"ש המחוזי להחזיר את העניין לועדת המכרזים. השאלה אם צדקה הועדה באופן בו הפעילה את שיקול דעתה הינה שאלה מוקדמת. כב' הש' א' רובינשטיין: הקפדה יתרה צריך שתחול לא רק על ענייני ערבות בלבד, אלא על כל תנאי מתנאי המכרז. פשיטא הוא, כי ככל שייוותר כר מועט יותר ל"פרשנות יצירתית" של תנאי מכרז, כן ייטב לשוויון, להגינות, ולעשיית צדק עם כולי עלמא. הותרת מרווח לפרשנות בענייני מכרזים משמעה, חוסר יעילות וביטול זמן בועדות המכרזים, דיונים שיפוטיים לאחר מכן, וכיוב'. התדיינויות אלו עולות ממון רב לקופות הציבור וגם לצדדים אחרים. הערעורים נדחו
