כבוד המשנה לנשיאה א' ריבליןכבוד השופטת א' חיות , כבוד השופטת ד' ברלינר ,
תק-על 2007(4), 7045
המנוח השאיר צוואה לפיה הוריש את עזבונו לאחיותיו ונישל, כמעט לגמרי, את ילדיו - המערערים מזכויות בנכסי המשפחה. בית משפט קמא קיבל את התנגדותם של המערערים לקיום הצוואה וקבע, כי הוראות הצוואה המתייחסות למערערים ולמשיבות בטלות מחמת השפעה בלתי הוגנת של המשיבות על המנוח. המשיבות הגישו ערעור בענין זה לבית המשפט העליון אשר נדחה. משכך, הגישו המערערים את התביעה נשוא ערעור זה, במסגרתה ביקשו להצהיר כי כתב הויתור שנחתם על ידי אביהם המנוח, ולפיו הוא מסתלק מחלקו בעיזבון אחיו לטובת אחיותיו - המשיבות, באופן שהמשיבות יהיו יורשותיו היחידות של האח - בטל. לכן, יש לתקן את צו הירושה שניתן ביחס לעיזבון האח. המערערים סמכו תביעתם על מספר עילות משפטיות אשר המרכזית שבהן הינה עילת העושק (סעיף 18 לחוק החוזים).
בית המשפט קמא קבע, כי המערערים הוכיחו את היסוד הראשון בעילת העושק, כי כתב הויתור נחתם תוך ניצול מצוקת המנוח על ידי המשיבות ואולם, לא עלה בידם להוכיח את כל היסודות המצטברים האחרים של, ובכלל זה, כי כתב הויתור היה בנסיבות העניין גרוע במידה בלתי סבירה מהמקובל בעניינים דומים. לפיכך, הותיר את כתב הויתור על כנו. על כך הערעור דנן.