אלישבע ברקעמירם רבינוביץ , חיים סומך , רם ישי ( , אברהם ברק ( ,
תק-אר 2002(2), 1119
המערערת הועסקה כמזכירה ב"בית התפוצות" על פי חוזה מיוחד לתקופה קצובה, שהוארך מעת לעת בדרך של חתימה על חוזה חדש בכל פעם* לאחר מספר שנים בהן הועסקה המערערת בדרך זו, הודיעה לה הנהלת בית התפוצות כי אין לה כוונה להאריך את חוזה העבודה האחרון בין הצדדים * הרקע לפיטורין לא היה מקצועי כי אם רה - ארגון שעבר בית התפוצות * ביה"ד האזורי שדן בתביעת המערערת קבע כי פיטוריה היו כדין *מכאן הערעור. * נקבע: דרך העסקת עובדים על פי חוזה לתקופה קצובה המוארך מעת לעת מעבר לתקופת הניסיון הקבועה בהסכם קיבוצי החל באותו תחום או מעבר לתקופת ניסיון סבירה, אינה לגיטימית, שכן היא מאפשרת לעקוף את ההגנה שמקנה משפט העבודה לעובד קבוע *על כן, לאחר תקופת ניסיון סבירה עובד המועסק בחוזים לתקופות קצובות, אם אינו מפוטר, הופך אוטומטית לעובד קבוע*לאותה תוצאה יש להגיע אף מכוח עיקרון תום הלב החולש על יחסי העבודה * חוקיות "אי חידוש" החוזה: ככלל, אי חידוש החוזה האחרון לתקופה קצובה לאחר תקופת העסקה ארוכה בדרך זו, הוא עקיפת דרכי הפיטורין הלגיטימיות ועל כן, ככלל, מהווה פיטורין שלא כדין *עם זאת, עדיין יש לבדוק האם בנסיבות המקרה, הפסקת העבודה נעשתה כדין לפי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים או באופן סביר ומנימוקים ראויים לפיטורי עובד קבוע *במקרה דנן: המערערת קנתה לעצמה מעמד של עובדת קבועה *הסיבה הרשמית היחידה לפיטוריה היתה סיומו של החוזה האחרון לתקופה קצובה עליו חתמה והחלטת בית התפוצות באופן שרירותי שלא להאריכו * אין מדובר, אפוא, בפיטורין על פי הסכם קיבוצי או בכאלה הנעשים באופן סביר ומנימוקים ראויים לפיטורי עובד קבוע * עם זאת, עקב חלוף הזמן שעבר מאז הפיטורין, אין להורות על החזרת המערערת לעבודה ודי לפסוק לה פיצוי כספי*