כבוד השופט י' זמיר , כבוד השופטת ד' דורנר , כבוד השופט י' אנגלרד
תק-על 2000(1), 1242
המערער, עו"ד במקצועו, הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה בשל כך שהשתמש לצרכיו בכספים שנמסרו לפקודתו, עבור לקוחותיו, והשיב את הכספים ללקוחות, בערכם הנומינלי, רק לאחר שגילו את מעשיו * מכאן הערעור * לטענת המערער, לא ניתן היה להרשיעו בעבירת של גניבה שכן הוא עצמו היה הבעלים של הכספים וללקוחותיו היתה רק זכות לתבוע ממנו את היתרה שתישאר לאחר ניכוי שכ"ט והוצאות * נקבע: לקוחות שמסרו לעורכי דינם ייפוי כוח לקבל עבורם כספים זכאים, לבדם, ליהנות מן הכספים. עורכי הדין, אף שמבחינה פורמלית הפכו לבעלי הכסף, אינם רשאים להשתמש בו או ליטול מתוכו את שכר טרחתם והחזר הוצאותיהם, אלא אם קיבלו לכך הסכמה מפורשת מהלקוחות * על עורכי הדין אף להעביר ללקוחותיהם, בהקדם האפשרי, כל סכום שהגיע לידיהם עבור הלקוחות * אף שחוק העונשין אינו כולל הוראה מפורשת השוללת טענת הגנה מכוח בעלות בעבירה של גניבה בידי מורשה, הרי שיש לפרשו ככולל הוראה כאמור * לפיכך, הבעלות שבדין המוקנית לעורכי דין, עפ"י הדין האזרחי, בכספים שקיבלו עבור לקוחותיהם אינה מונעת את הרשעתם בעבירת הגניבה * הערעור נדחה *