ת. אור, ד. דורנר, י. אנגלרד
תק-על 1999(3), 2097
ברכבו של המערער נערכה בדיקת תקינות ע"י סייר-בוחן. בעקבות הבדיקה נקבע שמערכת ההגה ברכב אינה תקינה, דבר המהווה עבירה עפ"י תקנות התעבורה, ונמסר למערער דו"ח הודעת תשלום קנס * המערער העביר את רכבו לבדיקה במכון רישוי מוסמך, שם נמצא כי מערכת ההגה תקינה. לפיכך, הגיש בקשה לביטול הדו"ח. בקשתו נדחתה ונוהל נגדו משפט * על בסיס העדויות שנשמעו במשפט ביקשה התביעה לחזור בה מן האישומים והמערער זוכה זיכוי מוחלט * המערער הגיש בקשה לחיוב המדינה בתשלום הוצאות הגנתו, מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין * בקשתו נדחתה ע"י בימ"ש השלום לתעבורה. נקבע שכתב האישום הוגש על יסוד בדיקת הרכב ע"י סייר-בוחן ולא ניתן לקבוע כי היתה סיבה בלתי סבירה להמשך ההליך ע"י התביעה * מכאן הערעור * עפ"י סעיף 80(א) לחוק העונשין, זיכוי הנאשם אינו מספיק לשם חיוב התביעה בתשלום הוצאות הגנתו ונדרש קיומן של אחת משתי עילות: לא היה כל יסוד להאשמה מלכתחילה או נסיבות אחרות המצדיקות את התשלום * העילה הראשונה בסעיף נוגעת למצב שבו מלכתחילה לא היה יסוד לאשמה, עילה שאינה מתקיימת בענייננו. העילה השניה, עניינה מצב שבו נתברר כי אין יסוד לאשמה בדיעבד * זיכוי מוחלט מן האשמה, להבדיל מזיכוי מחמת הספק, יצדיק, ככלל, תשלום הוצאות הגנה לנאשם, עפ"י העילה השניה * הערעור מתקבל *