ע"פ 3249-05 - המערער: מרדכי בר יוסף נ' המשיב: יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה
כבוד השופט א' רובינשטיין
תק-על 2005(2), 5447
* סעיף 238א'(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, קובע, כי "הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו". במקרה הנדון הוצא צו הריסה מנהלי כנגד תוספת שלא כדין שנבנתה למבנה. המערער הגיש בקשה לבית המשפט לביטול הצו. בהחלטת בית המשפט נקבע כי המערער אינו הבעלים או השוכר של המבנה אלא לכל היותר זה שבנה את התוספת. משכך, אין כל מעמד בנכס ודין בקשתו להידחות. מכאן הערעור נשוא הדיון, במסגרתו טוען המערער, כי הוא אכן בעל מעמד לעניין הבקשה לביטול הצו, שכן על פי חוק התכנון והבניה יכול הוא להתחייב בפלילים כמבצע בפועל של העבודה (סעיף 208(א)(6) ו-(8)) ולכן הוא עלול, כלשון סעיף 238א' (ז) להיפגע מביצוע הצו * נקבע: לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. אלא שיש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא אף משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וצפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. קשה לקבל את הטענה כי הסעיף פותח פתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לעניין זה יצוין כי ה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע. לאור כל האמור יש לדחות את הערעור*
- לא נצפה
- עמודים: 5
- החלטה
- עליון
- 17/04/2005
- מאזכרים: 146
