א' ברקש' לוין , מ' נאור ,
תק-על 2001(4), 2793
המערערת, בעלת מניות בחברה פלונית הנסחרת בבורסה, הגישה כנגד החברה ובעלי השליטה בה תביעת פיצויים * זאת בטענה, כי הביאו לדילול אחזקות הציבור בכלל ואחזקותיה בפרט בחברה, תוך הגדלת כוחם של בעלי השליטה * יחד עם התביעה הגישה המערערת בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית * סמוך לאחר מכן הגיעו הצדדים לפשרה, בה הוסכם כי מחזיקי מניות החברה יקבלו כפיצוי מניות של החברה * עוד נקבע בהסכם, כי ביהמ"ש יקבע את שכר טרחת עוה"ד שייצג את הקבוצה ויקבע את שיעור הפיצוי המיוחד לו זכאי התובע * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ד. פלפל) קבע, כי החברה תשלם למערערת שכר טרחה בשיעור 9% מסכום הפשרה, שיחושב על בסיס שווי המניות ביום חתימת הסכם הפשרה * בנוסף קבע ביהמ"ש פיצוי מיוחד למערערת כתובעת ייצוגית בשיעור של 8% משיעור הפיצוי לו היא זכאית עפ"י הסכם הפשרה * מכאן הערעור * לטענת המערערת, היה על ביהמ"ש להקנות לה פיצוי מיוחד של 8% מתוך כלל הסכם הפשרה ולא מן החלק היחסי המגיע לה כמחזיקה במניות החברה * עוד טוענת המערערת, כי על ביהמ"ש היה להעריך את שווי הסכם הפשרה לצורך קביעת שכר הטרחה, נכון למועד העברת המניות ולא נכון למועד חתימת הסכם הפשרה * ביהמ"ש העליון סוקר את הקריטריונים לקביעת "פיצוי מיוחד" לתובע הייצוגי וכן לקביעת שכר טרחה וקובע כדלקמן: פיצוי מיוחד: הקביעה מהו השיעור הראוי שיש לפסוק לתובע הייצוגי כפיצוי מיוחד תיעשה בהתחשב, בין היתר, בעוצמת הסיכון ומידת הטרחה שנטל על עצמו התובע הייצוגי, בחלקו של התובע הייצוגי בסכום שנפסק, ובחשיבות מוסד התובענה הייצוגית * בחינת נסיבות המקרה לאור העקרונות הללו מביא למסקנה, כי שיעור הפיצוי המיוחד שנפסק למערערת - בסך 45,000 ש"ח הוא סביר ואין לשנותו *
שכר טרחה: באופן עקרוני, ראוי כי שכר הטרחה ייגזר מן הסכום שישולם בפועל לתובעים בתובענה הייצוגית * שכן שכר הטרחה בא לשקף את התרומה של עוה"ד לזכייה במשפט ואין הצדקה לנתק בין שכר הטרחה ובין הסכום שנפסק * עם זאת, במקרה דנן שכר הטרחה לא נקבע בכסף אלא כנגזרת של שערן של מניות הנסחרות בבורסה, שערכן אינו קבוע * במצב זה, בימ"ש קמא יכול היה לבחור במועדים שונים לחישוב שכר הטרחה, לרבות מועד חתימת הסכם הפשרה * לכן אין מקום להתערב בהחלטתו זו *
