א' ברקש' לוין , א' גולדברג , ת' אור , א' מצא , מ' חשין , י' זמיר , ט' שטרסברג-כהן , ד' דורנר , י' טירקל , ד' ביניש ,
תק-על 1997(3), 1600
עתירה כנגד מספר הוראות בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה - 1995 * אין חולק כי הוראות חוק תיקי השקעות אכן פוגעות בחופש העיסוק * האם הפגיעה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד חופש העיסוק? לעניין זה אין ספק שהחוק הוא לתכלית ראויה והולם את ערכי מדינת ישראל * גדר המחלוקת הינה בשאלה האם הפגיעה עונה על דרישת המידתיות * ההוראות הנבחנות הן: הדרישה כי ניהול תיקי השקעות יעשה במסגרתה של חברה בלבד * הדרישה כי חברה המנהלת תיקי השקעות תהיה בעלת הון עצמי מינימלי של 300,000 ש"ח * האיסור על מנהל תיקי השקעות לנהל תיקי השקעות עבור עצמו או בני משפחתו * הדרישה כי מי שטרם עסק בניהול תיקי השקעות יאלץ לעמוד בבחינות על מנת לקבל רשיון לעסוק במקצוע זה * ביחס לכל ההוראות הנ"ל מוצא ביהמ"ש כי מתקיימת דרישת המידתיות ולכן אין מקום לפוסלן * הבעיה הינה באשר להוראת המעבר אשר לפיה כל מי שהינו בעל נסיון הפחות מ - 7 שנים חייב לעמוד בתנאי הרישוי הנדרשים מיועצים חדשים ובכלל זה שורה של בחינות * הוראת המעבר לוקה בחוסר מידתיות שכן הסדר זה אינו מתחשב בנסיונם של עוסקים ישנים אלה ובאינטרס ההסתמכות שלהם * תוצאת העדר המידתיות - בטלות הוראת המעבר * המוסמך לתקן את ההוראה הינו המחוקק ולא ביהמ"ש