ש' לוין , ג' בך , מ' חשין , י' זמיר , ד' דורנר
תק-על 1996(4), 445
· המערער, אשר לו ולאשתו לא נולדו ילדים, חיזר אחרי בת למשפחה שכנה, נערה בת 15, קיים עימה יחסי מין והיא הרתה לו * המערער הודיע לשירות למען הילד כי בכוונתו לגדל יחד עם אשתו את הילד העומד להוולד * לאחר שנולד הילד חתמה הנערה על כתב הסכמה לאימוץ, והודיעה כי היא מתנגדת למסירת הילד למערער ואשתו * ביהמ"ש המחוזי מצא כי המערער תכנן להוליד ילד לו ולאשתו על ידי בעילת הנערה, וכי עובדה זו כשלעצמה מעידה על חוסר מסוגלותו לגדל את הילד, כאמור בס' 13(7) לחוק אימוץ ילדים * כן קבע כי סרובו של האב למסור את הילד לאימוץ נובע ממניע בלתי מוסרי, כאמור בס' 13(8) לחוק * הילד הוכרז כבר אימוץ. מכאן הערעור * במשפטנו הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" מיושם לגבי זכויות רכושיות בלבד * הדין שונה כשהזכויות על הפרק הן זכויותיו של הורה לגדל אתילדו * זכות ההורה הטבעי שהוא עצמו יגדל את ילדו מהווה אף חובה. אל מול חובה זו עומדת זכותו העצמאית של הילד כי הוריו הטבעיים ידאגו לצרכיו הנפשיים והחומריים * העילות המפורטות בס' 13 לחוק האימוץ הן פירוט המצבים שבהם נפגעת טובתו של הילד משום שההורה אינו ממלא את חובתו כלפיו או אינו מסוגל למלאה * עילות אלו מהוות רשימה סגורה, נמנית עימן עילת סל, זו שבס' 13(7) שעניינה בהורה שאיננו מסוגל בשל מצבו או התנהגותו לדאוג לילדו כראוי * ההכרעה אם להכריז ילד כבר אימוץ לאחר שהוכחה עילת אימוץ תלויה בשאלה אם הכרזה זו היא לטובתו * חוסר מסוגלות הורית כולל את המצב הסובייקטובי של ההורה, כלומר מצבו הגופני הנפשי או השכלי וכן את המצב האובייקטיבי, כלומר המצב בו הוא מצוי, לרבות הסביבה בה הוא נתון, במיוחד אם הוא נקלע למצב זה מחמת התנהגותו *
