מ' שמגרד' לוין , א' גולדברג , ת' אור , א' מצא , צ' א' טל , ד' דורנר ,
תק-על 1995(4), 776
* הפקעת קרקע של העותרים אשר לא נעשה בה שימוש מאז ההפקעה, בשנת 1968 * על המבקש ביטול ההפקעה בדיעבד מוטל נטל ההוכחה * על מבקש הביטול להראות נסיבות ועובדות חדשות המחייבות את הביטול אם רצונו ששר האוצר יפעיל סמכותו לפי סע' 14 לפקודת הקרקעות ויחזור בו מהחלטתו * אישור תוכנית בנין העיר גם אם בשיהוי רב מעיד על כך שהקרקע לא נזנחה * יש לבחון הגשמת תוכנית המתאר על כל השטח המופקע כשמדובר במגרש שהוא חלק מ"יחידת הפקעה" * בניסיון לשכנע כי בעל הקרקע יכול לממש הצורך הציבורי בעצמו יש להוכיח את היכולת המעשית ליישום תוכנית הבניה * כשמדובר בחלקה "כלואה", ללא גישה לכביש, הרי שתכנית בניה מצד בעלי הקרקע אינה ברת יישום * בדעת מיעוט קובעת הש' דורנר כי את פקודת הקרקעות יש לפרש באורח דווקני מאז חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו * לשיטתה שיהוי ניכר בישום התכנית ושינוי מטרת ההפקעה לעשיית רווחים אינם מתיישבים עם חוק היסוד *