א' ריבליןא' גרוניס , מ' נאור ,
תק-על 2005(1), 7047
* המשיבים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי כנגד המבקשת, המועצה המקומית פרדסיה, בה עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו דרישת תשלום של היטלים ואגרות שהציגה בפניהם המבקשת - בטלה. המבקשת טענה, כי אין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעניין אלא רק לבית המשפט לעניינים מנהליים. בטענתה זו הסתמכה המבקשת על פרט 8 לתוספת לחוק בתי משפט מנהליים, הקובע, כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון, בין השאר, "בהחלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים...". בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת בקובעו כי דרישת התשלום על כל חלקיה אינה מהווה "החלטה של רשות מקומית" כאמור בפרט 8(א) לתוספת. הטעם שניתן היה, כי הוצאת דרישת תשלום הינה פעולה טכנית גרידא, המבוצעת באמצעות מחשב ללא כל הפעלת שיקול דעת מצידה של הרשות. על פי קביעתו של בית משפט קמא, משתרע פרט 8(א) לתוספת אך על החלטות של רשות מקומית אשר התקבלו תוך כדי הפעלת שיקול דעת. מכאן בקשת רשות הערעור נשוא הדיון * נקבע: יש לקבוע כי בכל הנוגע להיקפה של הסמכות העניינית על פי פרט 8(א) לתוספת, אין מקום להבחין בין פעולות מנהליות שונות בהתאם למידת שיקול הדעת אשר הופעלה טרם ביצוען. במלים אחרות, הן פעולות מנהליות אשר בוצעו על ידי רשות מקומית (או על ידי נושא משרה או תפקיד בה) לאחר הפעלת שיקול דעת והן פעולות כאמור אשר בוצעו ללא הפעלת שיקול דעת - יהוו "החלטה של רשות מקומית" כאמור בפרט 8(א) לתוספת. כתוצאה מכך, הסמכות העניינית לדון בהשגות ביחס לפעולות מנהליות כאמור, תהא נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבתי המשפט האזרחיים. לאור זאת יש לקבל את הערעור *