כבוד השופט ס' ג'ובראן
תק-על 2006(3), 6310
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ביצוע עבודות או שימוש במקרקעין ללא היתר, עבירה של אי-קיום צו הפסקה מינהלי, ועבירת אי-קיום צווי הפסקה שיפוטיים, הכל לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על-פי הנטען בכתב האישום, החל מחודש פברואר 1999 או בסמוך לכך החל המבקש לעשות שימוש ללא היתר במקרקעין הנמצאים במושב הודיה. המבקש, כך נטען, בנה מבנים שונים על המקרקעין והקים עליהם גן אירועים, אותו הוא החל להפעיל כשנה לאחר מכן, וזאת בניגוד לחוק. בשנת 1999 הוצא למבקש צו הפסקה מנהלי, אך הלה הפר את הצו בצורה בוטה ביותר. בין השנים 2000-1999 ניתנו שני צווי הפסקה שיפוטיים כנגד המבקש. אולם, גם אלו הופרו על ידו ועבודות הבניה כמו השימוש שלא כדין במבנים שהוקמו על המקרקעין, נמשכו. בסוף שנת 2001 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הורשע המבקש, על-פי הודאתו, בביצוע העבירות האמורות. הוסכם כי יינתן צו הריסה למבנים שנבנו ללא היתר והמבקש חויב לבצע את ההריסה עד ליום 12.5.03. אלא, שצו ההריסה לא בוצע על-ידו. המבקש המשיך להשתמש בגן האירועים והגיש בקשות שונות להארכת מועד עיכוב ביצועו של צו ההריסה. הארכות שניתנו פגו להן זה מכבר אולם המבקש המשיך בהפרת הצווים. כתבי אישום נוספים הוגשו וצווי הריסה נוספים הוצאו לו, אך גם מהם הוא התעלם, תוך כדי שהוא מגיש בקשות שונות לעיכובם וערעורים חוזרים ונשנים. מכאן אף בקשת רשות הערעור דנן, בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי מאחר וההליכים להשגת היתרי הבנייה טרם מוצו, מן הראוי היה ליתן אורכה נוספת לעיכוב ביצוע צו ההריסה. לטענתו, קיים סיכוי טוב לאישור התכניות שהגיש * נקבע: המבקש אינו חולק על תוקפם של צווי ההריסה, אשר ניתנו בהסכמתו בסוף שנת 2001, במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיע עם המשיבה. עם זאת, לאורך תקופה ארוכה התעלם המבקש משורה של צווים מינהליים ושיפוטיים שהוצאו בעניין גן האירועים. המבקש המשיך להפעיל את גן האירועים, למרות שלא ניתן לו היתר כדין ותוך שהוא עושה דין לעצמו ושם ללעג ולקלס את הוראות בית-המשפט. בצדק ציינו הערכאות הקודמות, כי אין זה ראוי ליתן למבקש ארכה נוספת, שעה שהאחרון עושה את הוראות בית-המשפט פלסתר, תוך שהוא מפגין זלזול כלפי חוקי התכנון והבניה ומפר בריש גלי את הצווים השיפוטיים להריסת המבנים שעל המקרקעין. אין להשלים עם התנהגות פסולה זו של המבקש, לבל ייצא חוטא נשכר. דברים אלו ודאי נכונים, נוכח העובדה שהתופעה של בנייה בלתי-חוקית הפכה לרעה חולה במחוזותינו המגבירה את הצורך באכיפה יעילה של דיני התכנון והבנייה ובפיקוח הדוק על בנייה ללא היתר. בהקשר זה, נודעת חשיבות רבה לביצועם של צווי הריסה במועד שנקבע לכך, זאת בכדי למנוע קביעת עובדות בשטח. זאת ועוד, מתגובת המשיבה עולה, כי ביום 18.7.06 נדחה הערר שהגיש המבקש לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה. מכאן למדים אנו, כי עשוי לחלוף זמן ממושך עד שיינתנו למבקש, אם בכלל, אישורי הבנייה. במקרים מן הסוג האמור, עמד ביהמ"ש העליון על כך שאין מקום להמתין זמן כה רב עד לסיומם של הליכים להשגת רישיון בנייה, שסיכויים אינם ברורים (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתו"ב י-ם). אשר על כן, הבקשה נדחית
