כבוד השופט א' רובינשטיין
תק-על 2005(3), 6900
* המשיב נפצע בתאונת עבודה ופנה אל המבקש, עו"ד המתמחה בדיני נזיקין, בבקשה לייצגו, ואכן הוגשה תובענה נזיקית לבית משפט השלום. לאחר שמיעת ההוכחות קבע בית משפט השלום כי המשיב זכאי לפיצוי בסך 408,600 ש"ח. המבקש ערער, בשם המשיב, לבית המשפט המחוזי. ערעור המשיב נדחה ללא צו להוצאות. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נתבקש בית המשפט העליון, ליתן רשות לערער. בפסק דינו קבע בית המשפט העליון, כי על הנתבעים לפצות את המשיב פיצוי נוסף העולה לסך של 970,686 ש"ח. בין המבקש למשיב לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב ולאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט העליון נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך. המשיב טען, כי סוכם במפורש שהמבקש יהיה זכאי לשכר טרחה בשיעור של 20% מסכום הפיצוי הסופי לו יהיה המשיב זכאי. מנגד, טען המבקש, כי סוכם על שכר טרחה כמקובל בענף. לטענתו, עורך הדין זכאי לשיעור של 30% בתוספת מע"מ מסך הפיצוי אשר הוסיפה ערכאת הערעור לניזוק על הסכום שנפסק בערכאה קמא. בית משפט השלום נתן פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וקבע, בין השאר, שעל המשיב לשלם למבקש שכר טרחה בשיעור 30% בגין סכום הפיצוי שנפסק הן בבית משפט השלום הן בבית המשפט העליון. על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי המבקש זכאי לשכר טרחה רק בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מסך כל הפיצוי שנפסק למשיב. מכאן בקשת רשות הערעור נשוא הדיון* נקבע: ככלל, התערבות בית משפט שלערעור בפסיקה שניתנה לפי סעיף 79א' באה במשורה. במקרה הנדון, הטעם להתערבותו של בית המשפט המחוזי היה קביעתו, כי בית משפט השלום חרג מן המסגרת שהותוותה על-ידי הצדדים בכך שפסק 30% שכר טרחה בגין סכום הפיצוי שנפסק בשתי הערכאות, דבר שגם המבקש לא טען לו. לעניין זה, אין לבוא בטרוניה כלפי בית המשפט המחוזי שסבר כי מה שלא נתבע אינו צריך ככלל להיות חלק מהחלטה שיפוטית; לפיכך, ראה זאת כבא באותה מסגרת שפתח המחוקק באפשרו ערעור גם על החלטות לפי סעיף 79א'. יתרה מכך, באין הסכם כתוב, אין פסול בדרך שבה הלך בית המשפט המחוזי בנסיבות, המצדיק התערבות נוספת. הבקשה נדחית*