א' ברק , ת' אור , מ' חשין , י' קדמי , י' זמיר
פ"ד נד(1), 258
העותרים הם בני זוג ערבים אשר ביקשו לרכוש בית ביישוב הקהילתי קציר, אשר הוקם ע"י הסוכנות היהודית על קרקע שקיבלה מהמדינה * לעותרים נאמר כי לא יתקבלו ליישוב בשל היותם ערבים, שכן אדמות היישוב מיועדות ליהודים בלבד * לטענת העותרים, הקמת יישובים המיועדים רק ליהודים, כמו גם הקצאת קרקע על בסיס לאום או דת, סותרת את עקרון השיוויון ולפיכך אינה יכולה לעמוד * נקבע: בקביעת מדיניות מינהל מקרקעי ישראל על מועצת מקרקעי ישראל לפעול להגשמת התכליות המיוחדות והכלליות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל * התכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכות המינהל הן מניעת העברת הבעלות בקרקע לידי גורמים בלתי רצויים, ביצוע מדיניות בטחון וביצוע פרוייקטים לאומיים * התכליות הכלליות המונחות ביסוד סמכותו של המינהל משקפות את ערכי היסוד של המשפט והחברה בישראל וכוללות את עקרון השיוויון * המדינה אינה יכולה להשתחרר מחובתה החוקית לנהוג בשיוויון בהקצאת זכויות מקרקעין ע"י שימוש בגוף שלישי הנוקט מדיניות מפלה * על המדינה לשוב ולשקול את בקשתם של העותרים לרכוש לעצמם חלקת מקרקעין ביישוב קציר על יסוד עקרון השיוויון ומתוך התחשבות בשיקולים השייכים לעניין *
