כבוד הנשיא א' ברקכבוד השופט א' ריבלין , כבוד השופטת א' חיות ,
תק-על 2005(4), 5962
המערערים, בעלי רכב, ביקשו מבית המשפט להכיר בתובענה שהגישו, כתביעה ייצוגית, מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המערערים טוענים כי המשיבות, שהן רשויות מקומיות, נוהגות להמציא, תוך חריגה מסמכותן, ובאופן בלתי חוקי, הודעות תשלום קנס לבעלי רכב ולגבות מהם שלא כדין קנסות. לשיטתם, צו התעבורה (עבירות קנס), תשל"ז-1976, אינו מסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע את העבירה אותה עברו, שעניינה חנייה במקום אסור לפי תמרור, כעבירת קנס. המערערים הגישו את התובענה כשהיא מלווה בבקשה שתוכר כתובענה ייצוגית לבית המשפט קמא. בית המשפט דחה את הבקשה והורה על מחיקת התובענה. בית המשפט קמא ביסס את הכרעתו על הוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, לפיה: "שילם אדם את הקנס, רואים אותו כאילו הודה באשמה בבית משפט, הורשע ונשא את עונשו" בית המשפט קמא הוסיף, כי מכל מקום, אין להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית. זאת כיוון שבעניין זה אין סעד זהה לכל התובעים. כנגד החלטה זו מכוון הערעור שבפנינו * נקבע: בין לבין, ניתן בבית משפט זה פסק הדין בע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ ונדחתה העתירה שבדיון הנוסף. לאור ההלכה שנקבעה בעניין א.ש.ת., לא ניתן עוד לאשר למערערים תובענה ייצוגית מכוח הוראת תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. כיוון שכך, מצטמצם הדיון בערעור שבפנינו לשאלת קיומה של עילת תביעה אישית למערערים. סבור אני, כי משנחסמה בפני המערערים הדרך להגשת תובענתם כתובענה ייצוגית, אין הצדקה להליך הדיוני בו בחרו לבירור תביעתם. המערערים בטיעוניהם, הדגישו את סמכותו של בית המשפט לדון בתוקפן של פעולות מנהליות במסגרת של תקיפה עקיפה. אין חולק על קיומה של סמכות זו, שהיא מעמודי התווך של המשפט המינהלי הנוהג בארץ. יחד עם זאת, אינני משוכנע כלל וכלל כי בתביעתם האישית תוקפים המערערים את חוקיות מעשי הרשות המקומית בתקיפה עקיפה. בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חויבו אינם חוקיים. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. לא נתברר לי ההיגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי, אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי. אשר על כן, יש לאמץ את מסקנת בית המשפט קמא כי ההליך שנפתח אינו מגלה עילה וכי על המערערים להעלות את טענותיהם בהליכים שנקבעו לכך בחוק סדר הדין הפלילי. הערעור נדחה.
