א' ברק , ש' לוין , א' גולדברג , ת' אור , א' מצא , מ' חשין , ט' שטרסברג-כהן , צ' א' טל , ד' דורנר
תק-על 1996(3), 4213
* המבקשת והמשיב נישאו בשנת 1944 בפרס, ועלו בשנת 1983 לישראל * טרם עלייתם רכש המשיב חנות בישראל ורשם אותה על שמו * לאחר עלייתם הפקיד המשיב סכומי כסף נכבדים בחשבון בנק אשר נפתח על שמו * המבקשת עתרה להצהרה בדבר בעלות משותפת בנכסים אלו * ביהמ"ש נדרש לשאלת ברירת הדין החל על בני הזוג ובהתאם לשאלה האם ניתן להחיל עליהם את הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון או את הלכת השיתוף * בהעדר ראיות מצד המבקשת באשר לדין הפרסי, ומכיוון שפרס וישראל אינן חולקות את אותה מערכת ערכים חברתית אין מקום להחיל את חזקת שיוויון הדינים ולפיכך לא ניתן לראות את הדין החל בעת עריכת הנישואין כזהה לדין הישראלי * יחד עם זאת, יש לראות בעצם העליה ארצה כעריכת הסכם מכללא להחלת הדין הישראלי לגבי שיתוף בנכסים * אף שחוק נכסי ממון מטיל הגבלות צורניות על הסכם ממון בין בני זוג, הרי שלאור תכלית החוק ניתן להכיר בקיומה של הסכמה מכללא לשיתוף בנכסים גם אם לא נתקיימו הדרישות הצורניות * הדרישות הצורניות יחולו רק מקום שהסכם הממון מבקש למלט נכסים מהסדר איזון המשאבים שבחוק, ולא כאשר תכלית ההסכם היא דווקא לקבוע שיתוף * לפיכך, לגבי נכסים שנרכשו לאחר העלייה ארצה אין מניעה להחיל את דיני השיתוף הישראלים * כן יש לקבוע, לפי מבחן מירב הזיקות, כי כבר בעת שהחלו בני הזוג בהכנות לעליה ארצה, היתה ישראל מקום מושבם וע"כ תיכלל גם החנות בנכסים המשותפים *