כבוד השופט א' רובינשטיין
תק-על 2006(4), 5899
המבקש, נכה צה"ל, רכש במאי 1999 רכב מאת המשיבה. איתרע מזלו וברכב נתגלו תקלות, עד כי לימים, באוגוסט 2001, אושרה לו, בעקבות חוות דעת שמאי, החלפתו המוקדמת של הרכב.
במארס 2001 הגיש המבקש נגד המשיבה כתב תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות על סך 3,100 ש"ח, ועניינו הצורך בשכירת רכב חלופי עבור התקופה שהרכב היה, כנטען, במוסך לצורך שיפוץ במנוע. ביהמ"ש, בהסכמת הצדדים, פסק על דרך הפשרה למבקש סך של 1,600 ש"ח.
כעבור כחודש ומחצה הגיש המבקש לבימ"ש השלום כתב תביעה נגד המשיבה, שכלל ראשים אחדים של ממצאי תקלות לאורך תקופת בעלותו על הרכב, לרבות התקלה במנוע שהיתה נשוא התביעה הקטנה; התביעה באשר לתקלות הועמדה על סך של 31,582 ש"ח, מהם 20,000 ש"ח בעבור השתתפות עצמית, והיתרה בעבור רכב חלופי; יתר ראשי התביעה כללו ירידת ערך הרכב (15,000 ש"ח), ערך שיורי של תשלום מסים (29,863 ש"ח) וצער ועגמת נפש (10,000 ש"ח).
המשיבה עתרה לדחיה על הסף, בטענה כי המדובר באירועים שהיו צריכים להיכלל בתביעה הקודמת, ועל כן חל השתק עילה, אף אם המדובר בפלוגתאות שלא הועלו בחלקן בתביעה הקודמת.
הבקשה התקבלה בחלקה. נקבע, כי חל השתק עילה בכל הנושאים הקשורים במצבו המכני של הרכב, שהמבקש יכול היה לתבוע בגינם במועד התביעה הקטנה. לעומת זאת, נשארו על כנם ראשי התביעה שעניינם ירידת ערך, מסים ועגמת נפש.
בקשת רשות הערעור שהוגשה לביהמ"ש המחוזי נדחתה. מכאן הבקשה הנוכחית, בבסיסה השאלה העקרונית: "האם דיון ופסיקה בתביעה קטנה יש בכוחם ליצור השתק עילה ולחסום דיון בתביעה רגילה?"
