ש' לוין , ט' שטרסברג-כהן , י' גולדברג
תק-על 1998(4), 922
בבניין שבנתה המערערת, חב' שיכון עובדים, נתגלו ליקויים קשים * המשיבים, דיירי הבניין, תבעו את שיכון עובדים בגין נזקיהם * שיכון עובדים נקטה בהליכי צד ג' נגד קבלני משנה שעבדו בבניין מטעמה * ביהמ"ש קמא מינה, בהסכמת הצדדים, מהנדס מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת הליקויים * חוו"ד המומחה מטילה את מירב האחריות לליקויים על שיכון עובדים * ביהמ"ש קמא אימץ דו"ח המומחה, והטיל את מלוא האחריות לליקויים על החברה. במקביל קבע ביהמ"ש כן צד ג', קבלני המשנה, ישפו את שיכון עובדים, בהתאם לחלקם היחסי באחריות לליקויים * מכאן הערעור * קבלני המשנה טוענים כן למהנדס המומחה הוקנתה סמכות מוגבלת בתחום ההנדסי בלבד, ולא סמכות להסיק מסקנות הנוגעות לאחריות הצדדים. לכן, לטענתם, אימוץ חוה"ד ע"י ביהמ"ש, תוך הסתמכות בלעדית עליה, הינה חריגה מהיקף הסמכות שנקבעה מראש בהחלטת ביהמ"ש * ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים של ביהמ"ש קמא, אלא במקרים חריגים * במקרה דנן, חוה"ד הוכנה על בסיס הסכמת הצדדים. הסכמה זו מלמדת כי הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוה"ד תהווה תשקיף נאמן של המציאות, כלפי ביהמ"ש * ככל ממצא עובדתי, גם חוו"ד מומחה אינה חסינה מפני ביקורת עניינית בדרכים המשפטיות המקובלות, קרי חקירת המומחה. במקרה דנן, נחשפו הערכות המומחה לצדדים כבר בערכאה הראשונה, קודם שנתגבשו לכדי תשתית עובדתית עליה נסמן ביהמ"ש. בערכאה הראשונה יכלו הצדדים לשלח ספקותיהם בהערכות המומחה. כל שלא עשו הצדדים בערכאה הראשונה, הוא בגדר "עבר זמנו בטל קורבנו", וערכאת הערעור לא תחזור לדון בנושא זה * אין ממש בטענה של חריגה מסמכות, מאחר ולהסכמה למינוי המומחה ניתן תוקף של החלטה ע"י ביהמ"ש *