א' ברקש' לוין , ת' אור , ט' שטרסברג-כהן , י' טירקל , ד' ביניש , י' אנגלרד ,
תק-על 2003(2), 5757
דיון נוסף בשאלת התרשלותו של הנתבע, רופא שיניים, אשר עקב מתן זריקת הרדמה לתובעת גרם לה נזק מוחי ומוטורי קשה. זאת, לאחר שביהמ"ש העליון קבע בערעור נשוא בקשה זו, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע * הקושי המשפטי בפניו ניצב ביהמ"ש נעוץ בעובדה כי הדרך בה נקט התובע בעת ביצוע ההרדמה היתה בשעתו בגדר פרקטיקה רפואית מקובלת. כמו כן, הנזק שנגרם לתובעת היה ראשון מסוגו בעולם עפ"י דיווחי הספרות הרפואית. מנגד, התובעת ניזוקה קשות כתוצאה מהליך רפואי שהיה אמור להיות פשוט * על רקע קושי זה, נדרש ביהמ"ש לקבוע, האם בנסיבות אלו, יש לאמר כי היתה התרשלות? בהנחה שהתשובה חיובית, עולה השאלה האם יש קשר סיבתי משפטי בין ההתרשלות - ביצוע ההרדמה בדרך בה נעשתה - לבין הנזקים החמורים שנגרמו. האם הם צפויים או היו צריכים להיות צפויים? * נקבע: בד"כ, פעולותיו של רופא צריכות להיות מבוססות על ידע רפואי עדכני ובהתאם לנורמות המקובלות בעת הרלוונטית בעולם הרפואה. עם זאת, סבירותם של אמצעי זהירות נקבעת עפ"י אמות מידה אובייקטיביות-נורמטיביות. על כן, לעיתים ייתכנו מקרים בהם הפרקטיקה הנוהגת עלולה שלא לענות על סטנדרט ההתנהגות הנדרש * קשר סיבתי משפטי: גם אם הנזק שנגרם למבקשת הינו הנזק החמור, די בכך שהמשיב צפה או שהיה עליו לצפות את סוג הנזק, דהיינו את תהליך הגרימה הספציפי של היצרות כלי הדם על תוצאותיו האפשריות, על מנת לייחס לו אחריות לגרימתו * היקף האחריות: ההלכה בסוגיית ריחוק הנזק היא, כי מזיק סביר צריך לצפות מראש לא את התוצאה מפגיעתו ואת מימדי הנזק האפשריים, כי אם את עצם פגיעתו בלבד. במילים אחרות, סוג הנזק צריך להיות צפוי אך לא היקפו. עצם העובדה שהנזק היה חמור בהרבה מסוג הנזקים שהיו ידועים בעת האירוע אינו מעלה ואינו מוריד לגבי היקף האחריות. אף אם תתקבל ההנחה, כי "גולגלתה הדקה" של המבקשת היא הגורם לנזק החמור, על המזיק לשאת גם בתוצאות הנובעות מחריגותו של הניזוק.