ד' בינישא' ריבלין , א' פרוקצ'יה ,
תק-על 2002(4), 1436
* זוכה במכרז ציבורי הפר את תנאי המכרז הפרה יסודית בכך שלא עמד במועד התשלום שנקבע. כאשר פנה הזוכה לרשות בבקשה לתקן את ההפרה, זמן מה לאחר שבוצעה, נודע לרשות לראשונה על קיומה של ההפרה. בתגובה, סירבה הרשות להאריך את המועד לביצוע התשלום והודיעה לזוכה על ביטול זכייתו * בנסיבות אלה, האם ביטול הזכייה מהווה שימוש בזכות הביטול החוזית בתום לב? * לטענת הזוכה במכרז יש להשיב על שאלה זו בחיוב, היות וצד הנפגע מהפרת חוזה היושב בחיבוק ידיים ואינו מודיע על ביטול החוזה, אינו רשאי לעשות כן לאחר שבא המפר לקיים את מלוא התחייבויותיו על פי החוזה ובכך לתקן את הפרתו. מנגד טוענת הרשות, כי בנסיבות המתוארות, לא זו בלבד שקמה לה זכות לביטול הזכייה במכרז, מכוח דיני החוזים, אלא שאף מחובתה היה לעשות כן לאור דיני המינהל הציבורי * נקבע: נכונותו של המפר לתקן את ההפרה אין בה כדי לאיין, מניה וביה, את זכות הביטול העומדת לצד השני. עם זאת, זכות הביטול כפופה לחובת תום הלב הנבדקת לפי נסיבות המקרה * במקרה דנן, הימנעות מביטול ההסכם והארכת המועד לביצועו מהווה שינוי מהותי של תנאי המכרז, הפוגע בעיקרון השוויון בין המשתתפים. לפיכך, משפעלה הרשות לשמירה על השוויון והורתה על ביטול הזכייה , יש לומר כי פעלה בתום לב *