א' ברק , י' אנגלרד , מ' אילן
תק-על 2000(1), 1366
תביעה שהגיש המערער נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל") בגין תאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, נדחתה ע"י ביה"ד לעבודה. ביה"ד לא נתן אמון בגרסת המערער כי האירוע אכן התרחש בעת העבודה ובעקבותיה * לפיכך הגיש המערער תביעת פיצויים נזיקית נגד מעבידו לביהמ"ש המחוזי. המעביד, שבדיון בביה"ד לעבודה תמך בגירסת המערער, כפר בעצם קרות התאונה * לבקשת המעביד דחה ביהמ"ש (כב' הש' מ. טלגם) את התביעה על הסף מחמת השתק פלוגתא * מכאן הערעור * לטענת המערער, אין להחיל נגדו את הדוקטרינה של השתק פלוגתא שכן מעבידו לא היה בעל דין בדיון בביה"ד לעבודה, מה גם שהכרעת ביה"ד התבססה על משקל ראייתי שונה מזה שהיה עומד בפני ביהמ"ש * נקבע: ההלכה הרחיבה את כלל השתק פלוגתא אף מעבר לצדדים הזהים, כך שכל בעל דין, אף מי שלא היה צד להליך הקודם, יכול להעלות טענת השתק פלוגתא נגד מי שהיה צד להליך הקודם וניתן פסק נגדו * קביעה הנוגעת למחלוקת שבין בעלי הדין, שנקבעה בביה"ד לעבודה, תשמש כהשתק פלוגתא בביהמ"ש * זאת בכפוף לסייג אחד, על פיו אם הממצא שעליו נשענת הטענה של השתק פלוגתא נקבע על ידי ביה"ד לעבודה על יסוד דיני ראיות שונים מאלו הנהוגים בביהמ"ש, לא תשמע טענת השתק פלוגתא * בענייננו נדחתה תביעת המערער בביה"ד לעבודה על יסוד הבעת אי אמון בעדותו ובעדות מעבידו. בעניין זה אין כל שוני בדיני הראיות הנהוגים בביהמ"ש ולכאורה יש להחיל את כלל ההשתק * אולם, המצב שונה כאשר מי שמעלה את טענת מעשה בית דין העיד בבית הדין לעבודה עובדות סותרות. בענייננו לא יכול המעביד לחסות בצלו של השתק הפלוגתא שנקבע בניגוד לגרסתו הוא בעדותו בביה"ד * הערעור מתקבל *