כבוד הנשיא , א' ברק , כבוד השופט , י' טירקל , י' אנגלרד
תק-על 1999(1), 1689
המערערת היא בעלת מקרקעין. בתכנית המתאר שחלה על מקרקעין אלה, לא היו הוראות באשר לאחוזי הבניה ואופן ניצול הקרקע * נושאים אלה נקבעו בתכנית מפורטת * התכנית המפורטת אפשרה קבלתם של היתרי בניה. כתוצאה מהאפשרות להוצאת היתרי בניה, עלה ערך המקרקעין * המערערת נדרשה לשלם מס השבחה בגין עליית ערך זו * היא מתנגדת לתשלום היטל ההשבחה. לטענתה, עצם אישורה של תכנית, המאפשרת, בשלב שלאחר מכן, קבלת היתרי בניה, אין בה כדי לחייב בהיטל השבחה * השבחה, ותשלום היטל בגינה, תיתכן רק בשלב הוצאת היתרי הבניה, וכתוצאה מהוראות הכלולות בתכנית * מנגד טוענת הועדה המקומית לתכנון ובניה, כי עצם אישור התכנית המפורטת, המאפשרת הוצאת תכנית מתאר מהכוח אל הפועל, יוצר חבות בהיטל, משום שהתרחשה השבחה * חוק התכנון והבניה קובע כי יש לשלם היטל בשל השבחה החלה על המקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין "בדרך אחרת" * האם עליית ערך הנובעת מאישור תכנית מפורטת אשר אפשרה מתן היתרי בניה, היא עליית ערך "בדרך אחרת"? * התשובה חיובית * במקרה דנן, עצם אישור התכנית היה משום השבחה "בדרך אחרת", ודי בכך כדי לחייב בהיטל השבחה * כמו כן, הרשות המקומית נשאה בהוצאות תכנון ופיתוח, בעצם עריכת התכנית, שאפשרו לה לפרסם את התכנית. על המערערת, שנהנתה מכך, לשאת בהוצאות אלה *