א' ברק , י' טירקל , א' ריבלין
תק-על 2002(2), 2955
* בעת שהמשיב, משה רום, שימש כראש עיריית חולון, פורסמה אודותיו כתבה בעיתון מקומי * הכתבה פורסמה תחת הכותרת "המשטרה המליצה להעמיד את משה רום לדין" * בכתבה שולבו ציטוטים נרחבים מפרסום קודם בעניין שנעשה בעיתון "חדשות" * בנוסף, הובאו בכתבה תגובות לפרסום שהופיע בעיתון "חדשות" * התגובות ניתנו ע"י המערערים - מוטי ששון, שהיה אותה עת מועמד לראשות העירייה ומשה רינת, שהיה מועמד למועצת העירייה ברשימת מפלגת העבודה * המשיב תבע את אנשי העיתון ואת המערערים בתביעה לפיצויים בגין לשון הרע * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ד. פלפל) קבע, כי אופן הצגת הדברים, לאמור - כותרת "סנסציונית" במרכז הדף, באותיות "קידוש לבנה", ובלא שניתנה לקורא אפשרות אמיתית לבחון גם גרסאות אחרות לפרשה, עולה כדי לשון הרע * עוד קבע ביהמ"ש, כי יש להטיל אחריות על המערערים, מכח היותם משתפים ומשדלים, שכן בתגובתם התייחסו השניים ללשון הרע, באופן שעולה ממנו הסכמה לדברים * מכאן הערעור * נקבע: סעיף 12 לפקודת הנזיקין, אשר קובע אחריות של משתף ומשדל, מוחל על תובענה בגין לשון הרע, מכח הוראת סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע * אין לכלול בגדרי הוראת סעיף 12 לפקודה את המקרה בו מתראיין אדם בעיתון, מתייחס למידע שפורסם בו אך אינו מודע לכל העובדות שבגינן יהפוך הפרסום, בסופו של יום, למעשה עוולה בר תביעה * הטלת אחריות על המתראיין במקרים מעין אלו, עשוייה לפגוע בשיח החופשי אודות עניינים ציבוריים ולהרתיע מפני מתן תגובה למידע המתפרסם בעיתונים בנושאים אלו * כל עוד לא כלל נותן התגובה, בדבריו שלו, המצוטטים בכתבה, לשון הרע שפרסומה אסור, וכל עוד לא רצה, ואף לא ידע, כי הוא נותן ידו ל"הרפתקה דיבתית", הבאה לכלל ביטוי בתוכן הפרסום או באופן הצגתו לעיני הקורא - רשאי הוא לומר את דברו, מבלי שיסתכן באחריות כשותף לפרסום לשון הרע *
