י' זמיר , ט' שטרסברג-כהן , ד' דורנר
תק-על 1999(2), 3665
העותרים, דיירים בבניין בבאר שבע, תלו על קירות בניין מגוריהם כרזות עליהן נכתבו דברי ביקורת כלפי ראש העירייה ומחאה על מצבה המוזנח של השכונה * פקחי העירייה שהגיעו למקום תלשו את הכרזות בטענה שחוק העזר של באר שבע דורש רשיון לתלייתן * הפקחים תלשו רק כרזות שמתחו ביקורת על ראש העירייה באופן אישי * העותרים פונים להצהרה שחוק העזר אינו חל על הכרזות שתלו, שכן אינן בגדר "מודעה". לטענתם, אפילו חל החוק על הכרזות, הרי שאכיפתו הסלקטיבית ע"י הפקחים היא בלתי חוקית * מבחינה לשונית נחשבות הכרזות שנתלו ע"י העותרים למודעות, שכן הן מכילות "פרסומת", כהגדרתה בחוק העזר. יחד עם זאת, ברור שהכרזות אינן מהוות "פרסומת" עפ"י מובנה המקובל * בענייננו ראוי להגביל את הגדרת המונח "פרסומת" למובנו המקובל, וזאת על מנת להגן על חופש הביטוי * חופש הביטוי הפוליטי ראוי להגנה מרבית בשל חשיבותו החברתית כיסוד של המשטר הדמוקרטי, ובשל היותו חשוף, יותר מכל צורת ביטוי אחרת, להתנכלות מצד השלטון * חוק העזר הנדון פוגע קשות בחופש הביטוי של העותרים שכן תליית כרזות נאסרת מראש, בכפוף לרשיון שיינתן עפ"י שיקול דעת ראש העירייה. זהו איסור שריח צנזורה נודף ממנו * יש לפרש את חוק העזר באופן מצמצם ולקבוע שהעותרים לא נזקקו לרשיון כתנאי להצגת הכרזות * בנוסף, הסרת הכרזות ע"י פקחי העירייה היתה אכיפה בררנית, המבוססת על שיקול זר ולפיכך, בלתי חוקית *