כבוד השופטת א' פרוקצ'יהכבוד השופט א' א' לוי , כבוד השופטת א' חיות ,
תק-על 2005(2), 6742
המשיב והמערער היו הבעלים, יחד עם אחר, של תחנת דלק. המשיב הגיש תביעה כנגד המערער וביקש להגדיל את חלקו בשותפות. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להגדיל את חלקו של המשיב אולם את הסכום שעל המשיב לשלם בגין הגדלת חלקו יש, למרות שלא צוין דבר ביחס לכך בחוזה בין הצדדים, לשערך בריבית דולרית החל מיום הקמת התחנה ועד למועד הגשת התביעה. מכאן הערעור * נקבע: בנסיבות בהן נוצר, למשל בגלל פרק הזמן שחלף, פער בין ערכו של חיוב כספי כפי שקבעוהו הצדדים, לבין ערכו ביום שבו מבקשים הם לממשו, מוסמך בית-המשפט לשערך את הסכום המקורי ולהתאימו לערכו הריאלי ביום המימוש. ברי, כי על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות בצוותו על שערוך שעה שמדובר בקיומו של חוזה שהצדדים לא הביעו בו את רצונם המפורש בכך. עם זאת, הסכמה לקיומו של חוזה בערכו הריאלי אינה נדרשת להיעשות בלשון מפורשת, ודי בהיותה משתמעת מתנאיו של החוזה. יתרה מכך, אופן השערוך יותאם לנסיבות של כל מקרה, ותינתן הדעת לאינטרסים הרלוונטיים של הצדדים, למידת הפער בין הערך המקורי לערך הקיום, למידת הנכונות להתערב בהסכמה החוזית, ולעקרונות אחרים המתווים מדיניות משפטית ראויה. במקרה הנדון, צודק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יש לשערך את הסכום שעל המשיב לשלם לצורך קבלת חלקו הנוסף בריבית דולרית. עם זאת, אין להגביל את תקופת השערוך עד ליום הגשת התביעה ויש לקבוע שערוך עד ליום התשלום בפועל.