ת' אור , ד' דורנר , י' טירקל
תק-על 1997(4), 800
עתירה כנגד החלטת הצבא שלא לקיים הסכם שנחתם עם העותרים * העותרים היו כלואים במתקן כליאה * המרד הסתיים רק לאחר שנחתם הסכם בין נציגי הכלואים לבין נציגי הצבא לפיו לא יועמדו הכלואים לדין על העבירות שבוצעו במהלך המרד * בניגוד להסכם, נעצרו הכלואים סמוך לאחר סיום המרד, והוגשו נגדם כתבי אישום * הסכמים בהם הרשות מתחייבת שלא להפעיל סמכות שלטונית, כבמקרה דנן, עשויים להיות תקפים ומחייבים * עם זאת, לרשות מסור הכוח להשתחרר מהסכמים עליהם חתמה כאשר האינטרס הציבורי מחייב זאת * האינטרסים המנחים את הרשות בקבלת החלטה שכזו הם: אמינות השלטון, אכיפת המשפט הפלילי, ואינטרס ההסתמכות והציפיה של הנאשם * אי קיום ההסכם שבעניננו עשוי לגרום לכך שבעתיד לא ניתן יהיה לכרות הסכמים כאלה עקב בעיית חוסר אמון * קושי זה יוצר אינטרס ממשי בקיומו של ההסכם * בהחלטה שלא לקיים את ההסכם היתה אף פגיעה באינטרס הציפיה וההסתמכות של הכלואים * מצב כזה יוצר שינוי לרעה במצבם של הכלואים * עם זאת מקום בו מדובר בהתנהגות פלילית, חזקה היא כי ישנו אינטרס ציבורי בהעמדת החשוד לדין. בעניננו מדובר בעבירות חמורות ביותר * הכלואים אף לא מיצו את כל האפשרויות החוקיות שעמדו לרשותם לפני שפרצו במרד * צידוק נוסף בעניננו להשתחררות הרשות מן ההסכם הוא שינוי הנסיבות שחל ממועד החתימה על ההסכם ועד למועד ההשתחררות * בעת החתימה היה חשש ממשי לגופם ולחייהם של יתר השוהים עם הכלואים. חשש זה לא היה קיים בעת ההשתחררות מן ההסכם * לאור מכלול הנסיבות עולה כי החלטת הרשות מצויה במסגרת מתחם הסבירות *