ט' שטרסברג-כהןד' דורנר , ד' ביניש ,
תק-על 2003(1), 2827
* בין בני זוג המתדיינים ביניהם קיימת מחלוקת מקדמית באשר להתקיימות תנאי הכריכה של ענייני רכוש לתביעת גירושין שהוגשה לביה"ד הרבני. אחת משתי הערכאות הקדימה את חברתה וקבעה כי היא המוסמכת לדון בתביעת הרכוש - מה מעמדה של קביעה זו כלפי הערכאה האחרת? * המשיב הגיש לביה"ד הרבני האזורי תביעת גירושין נגד העותרת, אליה כרך את נושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג. לאחר פניית הבעל לביה"ד הרבני, הגישה נגדו האישה תביעה לחלוקת רכוש בביהמ"ש לענייני משפחה. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי הוא מוסמך לדון בתביעת הרכוש, וזאת לאור קביעתו כי תביעת הגירושין שהגיש הבעל לביה"ד הרבני אינה כנה. לאחר קביעתו זו של ביהמ"ש לענייני משפחה, קבע ביה"ד הרבני האזורי, בהחלטה סותרת, כי הוא זה שמוסמך לדון בתביעת הרכוש. ביה"ד הרבני הגדול אישר את החלטתו זו של ביה"ד הרבני האזורי. מכאן העתירה לבג"צ, במסגרתה מבקשת האישה לקבוע כי הסמכות לדון בענייני הרכוש בין בני הזוג נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה * נקבע: הסמכות לדון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה נתונה הן לביה"ד הרבני והן לביהמ"ש לענייני משפחה * מקום בו תלויות ועומדות בפני ביה"ד וביהמ"ש לענייני משפחה תביעות סותרות לחלוקת רכוש, ושאלת הסמכות העניינית טרם הוכרעה על ידי מי מהן, הרי שמכוח עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, מסור בידי כל אחת מהן שיקול דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, כדי לאפשר דיון בשאלה זו בערכאה האחרת * לעומת זאת, מקום בו אחת הערכאות הקדימה את חברתה והכריעה בשאלת הסמכות, מן הראוי להפעיל את עיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, ולקבוע כי על הערכאה השנייה לסרב לדון בטענות הנוגעות לסמכותה באותו עניין, ולהימנע מדיון בתביעת הרכוש שבפניה. זאת, להוציא מקרים בהם מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק הכרעה כאמור של הערכאה השנייה, כגון כאשר הכרעתה של הערכאה הראשונה איננה מנומקת והתקבלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, או כשהחלטת הערכאה הראשונה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות * במקרה דנן, החליט ביהמ"ש לענייני משפחה ראשון בשאלת הסמכות. בנוסף, לא התקיים "טעם מיוחד" שהצדיק הכרעה נוספת של ביה"ד הרבני. יש לקבל העתירה *
