ד' דורנרי' טירקל , א' א' לוי ,
תק-על 2002(2), 2969
* המערערות, חברות קבלניות, עסקו בהקמת שכונת מגורים בחולון * לפני קבלת היתרי בנייה מן העירייה והועדה המקומית, נתבקשו המערערות לשלם לעירייה "אגרת מבני ציבור", שנועדה לסייע להקמת מוסדות ציבור וחינוך באותו אזור * המערערות והעירייה חתמו על הסכם, בו הצהירו המערערות כי הן מסכימות לשלם את האגרה מרצונן הטוב, מבלי שתחול עליהן חובה חוקית לתשלום זה * לימים, הגישו המערערות תביעה נגד העירייה, במסגרתה ביקשו את השבת כספי ההיטל ששילמו, מן הטעם שההסכם בטל מחמת אי חוקיות * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' א. סלטון) דחה את התביעה, וקבע כי אין מדובר בהסכם בלתי חוקי * מכאן הערעור * נקבע: דרישת העירייה להשתתף בעלות הקמתם של מבני ציבור הינה בלתי חוקית בעליל * עם זאת, הסכמתן של המערערות לשלם את ההשתתפות בהקמת מוסדות חינוך מרצונן הטוב, מרפאת אי חוקיות זו * אין כל מניעה או הגבלה חוקית על האזרח מלקבל על עצמו חבות חוזית כלפי השלטון, לרבות חבות חוזית לשלם 'היטלים' * בנוסף, הסכם כזה יכול שישלול את זכות ההשבה העקרונית של האזרח, בין אם הושתתה על אי חוקיות ובין אם הושתתה על אילוץ * שלילת זכות ההשבה תיעשה בנסיבות בהן מדובר בהסכם שנעשה מרצון, המבטא מפגש אמיתי של רצונות או אינטרסים ונעשה במטרה "לסגור את העסקה" * במקרה דנן, למערערות היה אינטרס כלכלי להקים שכונה באזור שהיה בלתי מפותח * התשלום ששילמו המערערות אפשר לעירייה לבצע במהירות את הפיתוח הסביבתי הנדרש לבנייתה של שכונה חדשה והעניק למערערות יתרונות כלכליים אדירים * היה מדובר, איפוא, ברצון משותף לממש אינטרסים משותפים, שכל צד הפיק ממנו תועלת * המערערות אינן רשאיות להשבת הכספים *