ש' לויןריבלין , גרוניס ,
תק-על 2003(1), 2725
* מהו הדין כשיש הבדל חזותי ברור בין סימני המסחר אך הצליל דומה עד מאוד? * המבקשת, חברת טעם טבע, משווקת משנת 99' תוסף מזון תחת סימן המסחר הרשום "מגה - גלופלקס". עיקר השיווק נעשה בדרך של תשדירי רדיו. במהלך שנת 2002 גילתה טעם טבע כי המשיבה, חברת אמברוזיה סופהרב, משווקת תוסף מזון דומה תחת השם “Mega Replex”. בעקבות זאת הגישה טעם טבע לביהמ"ש המחוזי תובענתה למתן צו מניעה שיאסור על אמברוזיה לעשות שימוש בשם “Mega Replex”, בטענה כי הדבר עולה כדי הפרה של סימנה הרשום. לתובענתה צירפה בקשה למתן צו מניעה זמני. ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' י' זפט) דחה את הבקשה למתן סעד זמני בקובעו כי מדובר בסימנים השונים זה מזה הן מבחינה חזותית והן מבחינת הצליל * מכאן בקשת רשות הערעור דנן * לטענתה של טעם טבע, הסימנים דומים מבחינת הצליל עד כדי הטעייה. לשיטתה, לאור העובדה כי המוצר המדובר משווק באמצעות תשדירי רדיו, יש לתת לדמיון בצליל משקל מכריע לצורך בחינת שאלת קיומה של הפרה * מנגד טוענת אמברוזיה, כי השוני החזותי הברור בין שני הסימנים, הופך את הסיכוי לטעות בין שני המוצרים לבלתי סביר * נקבע: המבחן העיקרי לקיומו של דמיון מטעה הנו מבחן המראה והצליל, במסגרתו יש לתת משקל לרושם הראשוני שנוצר אצל הצרכן הממוצע בעת היחשפותו לסימן המסחר המפר. המשקל היחסי שיש לתת לדמיון החזותי בין הסימנים לעומת הדמיון ביניהם מבחינת הצליל, תלוי בנסיבות המקרה * במקרה דנן, שני הסימנים שונים זה מזה באופו מהותי בהיבט החזותי. עם זאת, לאור הדמיון בהברות מהן מורכבים הסימנים, יש לקבוע כי משבוחנים את הדברים מנקודת מבטו של צרכן ממוצע, הסימנים דומים בצלילם עד כדי הטעיה * בנסיבות המקרה יש לתת משקל מכריע למבחן הצליל היות וטעם טבע מפרסמת את המוצר הנושא את סימנה המסחרי באמצעות תשדירי רדיו. לפיכך, די בדמיון בצליל על מנת לקבוע כי אמברוזיה הפרה לכאורה את סימן המסחר של טעם טבע *
