כבוד השופט א' גרוניסכבוד השופטת א' חיות , כבוד השופט י' דנציגר ,
תק-על 2008(1), 7761
המשיבה, אנגלו סכסון, היא רשת משרדי תיווך אשר מתקשרת עם זכיינים בהסכמי זכיינות, כאשר כל זכיין מנהל משרד באופן עצמאי, תוך שימוש בסימני המסחר והשירות של אנגלו סכסון. המערער התקשר עם המשיבה בהסכם בלתי קצוב בזמן ולאחר תקופה, ביקש למכור את הזיכיון על פי ההסכם לאחר, ואולם המשיבה ביקשה כי ההסכם שיחתם עם הזכיין החדש יכיל תנאים שונים מתנאי ההסכם שבינה לבין המערער, לרבות לעניין הגבלת משך ההסכם. בתגובה, טען המערער, כי הוא בעל זכות קניינית בזיכיון ולפיכך הוא רשאי להעבירו לאחר באותם התנאים. המשיבה טענה מנגד, כי המערער "מזניח את הזיכיון", אינו מקיים דרישות שונות שהפנתה אליו ונמנע מלשתף איתה פעולה; כי לא שולמו דמי הזיכיון במועד ואף לא נמסרו לה דיווחים סדירים על פעילות הזיכיון, כנדרש על פי ההסכם. משכך, הודיעה המשיבה למערער על הפסקתו של הסכם הזיכיון.
בעקבות הודעת הביטול הנ"ל, הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה, במסגרתה ביקש, בין היתר, להצהיר שהמשיבה אינה רשאית להפסיק או לבטל את ההסכם וכי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין.
בית משפט קמא פסק, כי המשיבה פעלה כדין במתן הודעת הביטול וכי יש לפרש את ההסכם כך שהוא אינו חייב לעמוד בתוקפו לעולם ועד, וכי גם אם היו נדרשות נסיבות מיוחדות לביטול ההסכם, קמה למשיבה זכות ביטול עקב אובדן האמון בין הצדדים, התערערות היחסים ביניהם ורצונה של המשיבה להשתחרר מההסכם, המהווים נסיבות מיוחדות לביטולו. בנוסף נקבע, כי אף אם זכותה של המשיבה ביטול ההסכם הינה מכוח סעיף 18 להסכם בלבד, המאפשר לה לסיים את ההסכם בקרות אחד מן האירועים המפורטים בו, הרי שיש לפרש סעיף זה באופן רחב שיכיר בכך שאובדן בסיס האמון בין הצדדים מהווה הפרה של ההסכם המצדיקה את ביטולו. על כך הערעור דנן.