מצאמ' חשין , גרוניס ,
תק-על 2003(1), 3039
* על פי הסכם משנת 66', רכשה המדינה חלקת מקרקעין מבעליה המשותפים, עליהם נמנה המערער. במסגרת העסקה, הוחתמו המוכרים על הסכם מכר וכן על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר * כשלושים שנה לאחר מכן, בשנת 96', הגיש המערער לביהמ"ש המחוזי תובענה להשבת זכויותיו במקרקעין, במסגרתה טען כי מעולם לא חתם על הסכם המכר או על ייפוי הכוח, וכי החתימה על ייפוי הכוח הנחזית להיות חתימתו הנה מזויפת. טענותיו אלו של המערער הובאו על ידו בתצהיר עדות ראשית מטעמו, עליו לא נחקר ע"י המדינה. ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' מ' נאמן) דחה את התובענה, מן הטעם שהמערער לא עמד בנטל להראות כי חתימתו על ייפוי הכוח זוייפה. מכאן הערעור. לטענת המערער, הנטל להוכיח כי הוא זה שחתם על ייפוי הכוח רובץ על המדינה. לפיכך, משלא נחקר על תצהירו וגרסתו לא נסתרה, יש לקבוע כי המדינה לא עמדה בנטל זה * נקבע: הנטל לשכנע כי המערער לא חתם על ייפוי הכוח רובץ על המערער ולא על המדינה. עם זאת, היות ומדובר בטענה עובדתית בעלת יסוד שלילי, די בתצהיר העדות הראשית מטעם המערער על מנת להעביר את הנטל אל כתפי המדינה. משבחרה המדינה שלא לחקור את המערער על תצהירו בחקירה נגדית, ולא הביאה ראיות חיצונית לסתירת גרסתו, יש לקבוע כי עלה בידי המערער להוכיח את טענת הזיוף במידת הוודאות הנדרשת * הערעור מתקבל *