א' ברקט' שטרסברג-כהן , י' גולדברג ,
תק-על 1998(2), 2083
נתן קזס, המשיב מפעיל פאב בנהריה מאז שנות ה80-' * בתחילה סיוגה העירייה את נכסו כחנות וחייבה אותו בתשלומי ארנונה לפי סיווג זה * בשנת 84' נקבע בנהריה כי עסקי פאב יחויבו במחצית הסכום של תשלומי הארנונה לעומת בעלי עסקים המסווגים כחנות * למרות קביעה זו לא עשתה העירייה בדיקה מחודשת והמשיכה לחייב את המשיב בתשלומי ארנונה ע"פ סיווג הפאב כחנות. בשל כך שילם המשיב ארנונה ביתר * בשנת 90' גילה המשיב את הטעות ופנה לעירייה בדרישה כי תשיב לו את הכספים שלא היה חייב לשלם. העירייה הסכימה להחזיר את הכספים אך לא משנת 84', אלא רק משנת 90', בה גילה המשיב את הטעות והפנה את תשומת ליבה של העירייה לכך * אין לקבל טענה כי חיוב העירייה להחזיר את כל הכספים אשר גבתה מעבר לנדרש יביא לעומס יתר של תביעות נוספות מספר המקרים בהם נדרש בית המשפט לעסוק בסוגיה זו הוא קטן מאוד ועל כל אין חשש שכזה * יתר על-כן כאשר ברור כי העירייה גבתה כספים שלא כדין, רצוי שהיא תשיבם ללא דיון בבית משפט * יש להרחיב את סעיף 3 לחוק הרשויות העוסק בהשגות על תשלומי ארנונה בשני הביטים. האחד, להרחיב את מספר המקרים בהם מוקנית הזכות להשיג על הארנונה. השני, סעיף זה אינו חוסם את הדרך של פניה רגילה לבית משפט כאשר עולה טענה של התרשלות הרשות המקומית * גם אם הנפגע עצמו לא העלה את טענת הרשלנות של הרשות המקומית, רשאי בית המשפט להדרש לה בעצמו