כבוד השופטת ד' בינישכבוד השופט א' א' לוי , כבוד השופטת א' חיות ,
תק-על 2005(2), 5722
המערער הגיש לבית-המשפט תביעה כנגד המשיבה. בהמלצת בית-המשפט, הסכימו הצדדים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק-דין. כחודש לאחר מכן, הגיש המערער בקשה לבית-המשפט המחוזי לביטול פסק-הדין עקב טענתו כי ההסכמה שנתן לדחיית התביעה לא היתה אמיתית וחופשית אלא ניתנה רק בשל לחץ פסול שהופעל עליו מצד בית-המשפט. בקשתו נדחתה ועל כך הערעור נשוא הדיון* נקבע: ככלל, יש צורך לייחס משקל ניכר לסופיותם של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק-דין על-מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להם. בהתחשב בכך, יש להצביע על טעמים משכנעים וכבדי משקל על-מנת להצדיק את ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. במקרה הנדון, מפרוטוקול הדיון עולה כי בישיבת קדם המשפט היה המערער מיוצג על-ידי בא-כוחו. במהלך הדיון שהתנהל בפני בית-המשפט, הציגו באי-כוח הצדדים את טענותיהם. הסכמת המערער לדחיית התביעה ניתנה לאחר הפסקה בת חצי שעה, במהלכה יכול היה המערער לשקול את מצבו המשפטי ביחד עם עורך-דינו, ולקבל החלטה מושכלת, האם להסכים להצעת בית-המשפט לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. בהתחשב בכל אלה, אין בסיס לטענת המערער כי בית-המשפט קמא הפעיל עליו לחץ וכפיה פסולים שהביאו לשלילת רצונו האמיתי והחופשי. הערעור נדחה.