כבוד השופט א' גרוניס
תק-על 2006(1), 7427
המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) הגישו תביעה כספית לביהמ"ש המחוזי בחיפה, בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב 1 עקב תאונת דרכים, שעה שנהג במכונית שיוצרה ע"י חברת B.M.W. התביעה הוגשה נגד קרנית, חברת B.M.W, נגד יבואנית הרכב - חברת קמור רכב בע"מ ונגד הסוכנות שמסרה את כלי הרכב לידי המשיב 1. בכתב התביעה מופיעות שתי עילות. הראשונה, מבוססת על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והיא מכוונת כנגד קרנית. העילה השניה הינה מכוח פקודת הנזיקין וחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, והיא מופנית כלפי המבקשות (יבואנית הרכב והסוכנות) וכלפי חברת B.M.W. זמן מה לאחר הגשת התביעה, עתרו המבקשות להעברת הדיון לביהמ"ש המחוזי בת"א, בטענה כי לביהמ"ש בחיפה אין סמכות מקומית לדון בתובענה. המבקשות הגישו בקשה נוספת, בה נתבקש לקבוע כי הן אינן מוסמכות לקבל כתבי בי-דין עבור חברת B.M.W, שכן אינן באות בגדר "מורשה" לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהמ"ש דחה את שתי הבקשות ועל כך הערעור. * נקבע: אין חולק על כך שהמוסך בחיפה הינו סוכן מורשה של יבואנית הרכב, שאף תיארה את המוסך כ"סוכן מורשה עצמאי". תקנה 3(א) קובעת את הסמכות המקומית של בתי המשפט לגבי תובענה שאינה כולה במקרקעין. החלופה הראשונה בתקנה מורה, כי ניתן להגיש תובענה לביהמ"ש שבאזור שיפוטו נמצא מקום "עסקו של הנתבע". בעניין זה כבר נפסק בעבר, כי די בכך שסוכן עצמאי פועל עבור אחר, כדי לאפשר לתובע להגיש את תביעתו נגד האחר במקום בו פועל אותו סוכן (ר"ע 501/84 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' רוטבן). כאן ראוי להזכיר שבאתר האינטרנט של יבואנית הרכב פורסם כי המוסך בחיפה הינו סוכנות של יבואנית הרכב ופרסום זה, הוא אשר יצר במקרה הנוכחי מצג, לפיו המוסך בחיפה פועל מטעמה של יבואנית הרכב. שנית, משבחרו המשיבים משיקוליהם הם להגיש את תביעתם בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ומשנמצא כי קיימת זיקה, גם אם פורמאלית, לאותו מחוז שיפוט, די בכך ע"מ להוות בסיס מספיק לסמכותו המקומית של ביהמ"ש. טענה להעברת דיון בשל היעדר זיקה מספקת, אף שקיימת סמכות פורמאלית, מקומה בהליך בפני נשיא ביהמ"ש העליון, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ובכל מקרה, המגמה הרווחת בפסיקה היא, שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית. כך גם לענין הטענה דלעיל, בדבר תקנה 482. מורשה הוא אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו. נקבע לא אחת בעבר, על כך שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482. המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. בענייננו, יבואנית הרכב התחייבה לדווח לחברת B.M.W על מצב השוק בארץ. שינויים במחירים של כלי הרכב ובדרכי פרסומם מבוצעים תחת פיקוחה של חברת B.M.W ועוד. בכל אלה, יש כדי להסיק קיומו של קשר עיסקי רציף ואינטנסיבי בין השתיים. יש לציין, הדרישות שבתקנה 482, כפי שפורשו בפסיקה, באות להבטיח כי לנתבע שאינו נמצא בארץ יוודע על דבר התובענה שהוגשה נגדו. על כן, אין עוד צורך לפעול לקבלת היתר המצאה משמובטח כי המידע יגיע לידי הנתבע והוא יוכל להתגונן כנגד התביעה. הבקשה נדחית
