א' מצא , א' פרוקצ'יה , ע' ארבל
תק-על 2005(1), 6178
סעיף 21 לחוק החוזים קובע את כלל ההשבה לאחר ביטול חוזה, על פיו, משבוטל חוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה. על פי רוב, משקפת ההשבה מיתאם בין מה שכל צד נתן וקיבל על פי החוזה. אולם, לעיתים, כאשר נשוא ההשבה הוא נכס בעין - בין מקרקעין ובין מטלטלין - עשוי ערך השוק של הנכס המוחזר להשתנות מאז הועבר על פי החוזה, באופן שהצד הזוכה בהשבתו יקבל לידיו נכס ששוויו פחת או עלה בערכו ביחס לערכו המקורי בעת ההתקשרות החוזית. מהו דין ההשבה בנסיבות אלה? מיהו הצד שעליו לשאת בירידת ערכו של הנכס או ליהנות מהעלייה בערכו? * נקבע: ככלל ירידת ערך שוק של נכס, נשוא עיסקה שנתבטלה, אינה כלשעצמה, עילה שלא להחזירו בעין.