(בדימ') ש' לויןפרוקצ'יה , א' לוי ,
תק-על 2003(2), 5805
המנוח בוטח אצל המשיבה ע"י מעסיקו בפוליסת ביטוח חיים שכללה כיסוי ביטוחי כנגד סרטן. עם עזיבת עבודתו ביטל המנוח את הפוליסה, וכחודש לאחר מכן נודע לו כי לקה בסרטן. עובר למותו שיגר המנוח למשיבה הודעת ביטול להודעת ביטול הפוליסות, אך המשיבה סירבה לקבלה. המערערת, אלמנת המנוח, הגישה לביהמ"ש המחוזי תביעה ובה טענה כי הודעת הביטול ששיגר המנוח למשיבה עם עזיבת עבודתו בטלה, או שדינה להתבטל, משניתנה על בסיס אמונה מוטעית של המנוח כי הוא בריא, ואם היה יודע כי הוא חולה, לא היה מבטל הפוליסה. עוד טענה המערערת כי על המשיבה לשלם לה את ערך הפוליסה, הואיל והתברר כי המנוח לקה במחלה עוד בטרם ביטול הפוליסות. ביהמ"ש המחוזי דחה תביעת המערערת בקובעו כי לכל היותר טעה המנוח בכדאיות העיסקה והרי שזו אינה טעות המקנה לצד לחוזה זכות לבטלו, ואין הדין מכיר בה כמקימה סעד. עוד קבע ביהמ"ש המחוזי כי לאור הגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה אין לומר שהארוע הביטוחי התרחש בעת שהפוליסה היתה בתוקף. מכאן ערעור האלמנה לבימ"ש זה. נקבע: "מקרה הביטוח" לצורך תשלום תגמולי הביטוח הוגדר בפוליסה כגילוי ואבחון מחלת הסרטן בתקופת הביטוח וקיום המלצה לטיפול או טיפול ממש, ולכן, עצם קיום מחלת הסרטן בגוף המבוטח, להבדיל מגילוייה, אינו מקים חבות המשיבה. כריתת חוזה ביטוח מלווה מעצם טיבה בהקצאת סיכונים. הטעות בדבר מצב בריאותו של מבוטח היא בגדר סיכון מחושב שלקחו על עצמם הצדדים בהגדרת מקרה הביטוח שהינו בר-פיצוי, וכשם שטעות כזו לא תזכה המבוטח בתגמולי הביטוח כשהחוזה תקף, כך היא לא תחשב כטעות הפוגמת ברצונו בפעולת ביטול החוזה. בהגדרת "מקרה הביטוח" כגילוי המחלה ואבחונה, נטל על עצמו המבוטח סיכון כי לא יזכה בתגמולים גם אם יהיה חולה וטרם נתגלתה מחלתו, לכן כשהוא מבטל החוזה על בסיס טעות כזו, אין הוא אלא ממשיך לשאת באותו סיכון שנטל על עצמו במסגרת החוזה. מתן זכות חזרה למבוטח במקרה כזה היתה יוצרת מצב של אי צדק בולט באיזון האינטרסים בין הצדדים, מוסיפה לסיכון שנטלה על עצמה המשיבה ומפחיתה מהסיכון הרובץ על המבוטח, בלא שינוי התנאים הכספיים המקוריים של החוזה. בנסיבות אלה, נדחה הערעור.
