א' ברק , ד' דורנר , א' א' לוי
תק-על 2002(1), 1173
* אמו של המערער הגיעה לבית החולים "שיבא", כאשר המערער, שהיה עובר ברחמה, נמצא במצג עכוז-רגליים * עפ"י הנורמה אשר היתה נהוגה אותה עת בבתי החולים בארץ ובעולם, במצב של מצג עכוז-רגליים, לא היתה חובה לבצע את הלידה בניתוח קיסרי * עם זאת, עפ"י הפרקטיקה בביה"ח "שיבא", במצב של מצג עכוז-רגליים, בוצע ניתוח קיסרי * למרות הפרקטיקה האמורה, הצוות הרפואי של ביה"ח בחר ליילד את אמו של המערער בלידה ווגינאלית ולא בניתוח קיסרי * במהלך הלידה נגרמה למערער פגיעה עצבית אשר הביאה לשיתוק בגפתו הימנית העליונה * בעקבות הפגיעה הגיש המערער תביעת נזיקין נגד ביה"ח ומשרד הבריאות בעילת רשלנות * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' מ. גל) קבע, כי הסטנדרט המחייב לצורך בחינת קיומה של רשלנות מצד ביה"ח הינו הסטנדרט שהיה נהוג בארץ ובעולם אותה עת ולא זה הגבוה יותר, שנקבע ע"י ביה"ח * בחינת התנהגות ביה"ח לאור סטנדרט זה מעלה, כי ביה"ח לא התרשל כשלא ביצע ניתוח קיסרי * מכאן הערעור * נקבע: התרשלות נקבעת עפ"י אמת מידה אובייקטיבית, הנקבעת עפ"י מבחני האדם הסביר * עם זאת, כאשר הסטנדרט האישי של המזיק הוא ברמה גבוהה יותר מהנוהג הרגיל, סטנדרט הזהירות הסובייקטיבי הופך להיות סטנדרט הזהירות האובייקטיבי ביחס לאותו מזיק * ההתרשלות האובייקטיבית תיקבע לפיכך, לפי הסטייה מסטנדרט הזהירות הסובייקטיבי, הגבוה יותר * במקרה דנן, מצג עכוז-רגליים נתפש כמצב עם סיכון שהוביל את ביה"ח להנהיג ניתוח קיסרי באותם המקרים * משמעות הדבר היא, כי מבחינת ידיעותיו של בי"ח - ובהיעדר הוכחה אחרת - ביצוע לידה ווגינאלית במצג עכוז-רגליים נתפש כיצירת סיכון בלתי סביר * משכך, אין לפטור את ביה"ח מאחריות, אך בשל העובדה כי אותה העת לא נהגו כך בבתי חולים אחרים * ביה"ח לא סיפק הסבר מניח את הדעת לסטייה האמורה, ולכן יש לקבוע, כי התרשל *
