א' מצא , ט' שטרסברג-כהן , י' טירקל
תק-על 2000(4), 1101
האם תובע, המבקש צו עיקול זמני על נכסי הנתבע, חייב בחובת זהירות כלפי הנתבע ? * המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה לבימ"ש השלום, בסך של כ- 20,000 ש"ח * במסגרת התביעה, ביקשה המערערת להטיל עיקול זמני על מטען שיבאה המשיבה * בבקשת העיקול, הצהירה המערערת כי שווי המטען הוא כ- 30,000 ש"ח, וכי המשיבה מתעתדת למוכרו לצד ג', ולכן יש לבצע את העיקול הזמני מיד עם כניסת המטען לנמל * לפיכך, הורה בימ"ש שלום על עיקול המטען * תביעת המערערת התקבלה * לאחר קבלת פסק הדין, הגישה המשיבה תביעה לבימ"ש שלום, לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה עקב עיקול המטען * בתביעתה, טענה המשיבה כי שווי המטען היה גבוה פי ששה מהסכום עליו הצהירה המערערת וכי המטען היה חומר גלם – שכלל לא היה בכוונתה למכרו לצד ג' * בימ"ש שלום קיבל את התביעה, וחייב את המערערת לפצות את המשיבה על נזקיה, מכוח עוולת הרשלנות * ערעור המערערת לביהמ"ש המחוזי נדחה, ומכאן ערעור זה * נקבע: אין ספק כי האפשרות שמתן צו עיקול זמני יגרום נזק לנתבע, מצויה בתחום הצפיות * לפיכך, חלה על תובע המבקש צו עיקול זמני חובת זהירות מושגית כלפי הנתבע, אלא אם יימצא - על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית - כי מוצדק לשלול או להגביל את תחולתה * משמעות חובה זו היא שעל התובע לנהוג בתום לב ולהביא בפני ביהמ"ש את מלוא המידע הדרוש, ככל שמידע זה מצוי בידו, או שיש ביכולתו להשיגו בנקיטת אמצעים סבירים * המערערת ביקשה לעקל לאלתר מטען ששוויו עלה כדי פי שישה ויותר מסכום תביעתה * בתצהירה נכללו עובדות לא נכונות, הן ביחס לשווי המטען והן ביחס להכרח לבצע את העיקול לפני שהמטען ישוחרר מן הנמל * זאת למרות שהנתונים הנכונים היו בידי המערערת, או שהיה בידה להשיגם ללא קושי * בנסיבות אלה היה על המערערת לצפות, כי קבלת בקשתה לעיקול המטען לאלתר תסב למשיבה נזק העולה על הנדרש, ובדין חייב אותה ביהמ"ש בתשלום פיצויים * הערעור נדחה *