א' מצאא' א' לוי , א' גרוניס ,
תק-על 2002(4), 1327
* בשנת 88' ניתן לטובת המשיב (להלן: "דגן") פסק דין, המורה לאחד מבעלי המניות בחברה פלונית, להעביר לדגן 20% ממניות החברה המוחזקות על ידו (להלן: פסק הדין") * המערער (להלן: "יחזקאלי"), שלא היה צד להליך בו ניתן פסק הדין, היה בעת מתן פסק הדין בעל השליטה בחברה. מיד כשנודע לו על פסק הדין, פעל יחזקאלי להעברת יתרת הון המניות המונפק של החברה ולהקצאת יתרת ההון הרשום שלה, על שמו. כתוצאה מכך, לא ניתן היה לבצע את פסק הדין, היות והמניות שהיו אמורות לעבור לדגן דוללו, ויחזקאלי הפך לבעלים של יותר מ-80% ממניות החברה. בנוסף, הגיש יחזקאלי תובענה לביטול פסק הדין * בעקבות התפתחויות אלה, פנה דגן לביהמ"ש באמצעות כונס הנכסים מטעמו, בבקשה למתן הוראות לביצוע פסק הדין (להלן: "הבקשה הראשונה"). ביהמ"ש עיכב החלטתו בבקשה זו עד למתן החלטה בתובענה לביטול פסק הדין שהגיש יחזקאלי. בשנת 97' נדחתה התובענה לביטול פסק הדין. לפיכך, הגיש דגן בקשה נוספת, שניה במספר, למתן הוראות לביצוע פסק הדין (להלן: "הבקשה השניה"). ביהמ"ש קמא דחה חלקית בקשה זו בקובעו כי תנאי לביצוע פסק הדין היא קבלת החלטה שיפוטית הפוסלת את העברת המניות ליחזקאלי. לפיכך, הגיש דגן בשנת 99' תובענה חדשה, במסגרתה ביקש מביהמ"ש קמא לבטל את העברת מניות החברה ליחזקאלי * ביהמ"ש קמא קיבל את התובענה. מכאן ערעורו של יחזקאלי, הטוען כי היה על ביהמ"ש לדחות את התובענה מחמת התיישנותה * לטענתו, עילת התובענה התגבשה כבר בשנת 88', עת שהעביר את מניות החברה לידיו, ואילו התובענה נשוא הערעור הוגשה רק בחלוף 11 שנים, בשנת 99', ולפיכך התיישנה * מנגד, טענתם העיקרית של דגן והכונס היא כי חל על עניינם ס' 15 לחוק ההתיישנות, הקובע, כי "הוגשה תובענה לבית משפט... והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". לשיטת המשיבים, ה"תובענה שנדחתה" היא בקשתם למתן הוראות ואילו ה"תובענה החדשה" לפי הסעיף היא התובענה נשוא הערעור * נקבע: במקרה דנן, יש לראות בשתי הבקשות למתן הוראות לביצוע פסק הדין כ"תובענה" אחת, שהוגשה במועד הגשת הבקשה הראשונה ונדחתה במועד דחייתה החלקית של הבקשה השנייה * עוד יש לקבוע, כי הבקשות למתן הוראות והתובענה נשוא הערעור הוגשו על בסיס אותה "עילה", היא ביצועו של פסק הדין * לאור האמור, יש לומר כי ס' 15 לחוק חל על המקרה דנן ועוצר את תקופת ההתיישנות למן הגשת הבקשה הראשונה ועד לדחייתה החלקית של הבקשה השנייה. בנסיבות כאן, די בכך כדי לסכל את טענת ההתיישנות *