א' ברק , שופט ג' בך , י' קדמי
תק-על 1996(3), 4189
* גיסה של המערערת, בעל זכות חתימה בחשבונה, משך בחתימת ידו שיקים לפקודת חברה שעמדה בקשרי מסחר עם המערערת * השיקים נשאו את פרטיה האישיים של המערערת * הגיס לא ציין על השיקים, לצד חתימתו, אם הוא פועל כשלוחה של המערערת * השיקים לא נפרעו והמערערת נדרשה ע"י החברה הנפרעת לשלם את תמורתם * סע' 25 לפקודת השטרות. קובע: "מי שחתם על שיק בתור מושך או מסב... והוסיף לחתימתו מילים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר ערבות אישית.... (ב) כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך" * עולה מהסדר זה כי מקום ששלוח פועל בגדר הרשאתו וחותם על שטר את שמו שלו בלבד, בלא שניתן לראות שהוא חתם בתור שלוח, הוא חב אישית על פי השטר ואילו השולח אינו חב על פיו * ביסוד תפיסה זו עומד העיקרון כי הזכויות לפי השטר צריכות להיקבע על פי חזות השטר ואין להפנות את האוחז בשטר לנתונים המצויים מחוץ לשטר * שונים פני הדברים כאשר פעל השלוח בהרשאה והוסיף לחתימתו תוספת דברים המעידה כי הוא פועל כשלוח, במצב דברים זה ציפייתו של האוחז בשטר מכוונת כלפי השולח ולא כלפי השלוח * במקרה הנדון, אין בחתימתו של השלוח, תוך בידודה ממכלול פרטי השטר, כדי ללמד על קיומה של שליחות, אך על פני השטר מצויים נתונים אחרים מהם ניתן ללמוד על קיומה של שליחות * ניתן לקבוע מיהו החב על פי השטר לפי מבחן נקודתי, או לפי מבחן כללי מהותי * לפי המבחן הנקודתי, מתמקדת הבדיקה בחתימה עצמה ובה בלבד, ומבקשת ללמוד מלשונה האם חתם האדם בתור שלוח * לפי המבחן הכללי מהותן, יש לבחון האם סביר שאדם חתם בתור שלוח, במסגרת הכללית של פרטי השטר * ראוי לאמץ את הגישה הבוחנת את מכלול פרטי השטר ואינה מכריעה על סמך בידוד החתימה * ביהמ"ש מפרט את הטעמים להכרעתו זו ובוחן את האפשרות לבחון שטר גם על פי נסיבות חיצוניות לו *