א. ברק , ש. לוין , ת. אור , א. מצא , מ. חשין , צ. א. טל , ד. דורנר
תק-על 1997(2), 3583
ביהמ"ש דן בעתירות הנוגעות לסגירת רחוב בר אילן שבירושלים, בשבתות. רחוב בר אילן הינו רחוב החוצה שכונות בעלות צביון חרדי, השוכנות משני צידיו. בנוסף הוא משרת את הנכנסים לעיר ומבקשים להגיע לשכונותיה הצפוניות ולהפך. ביהמ"ש החליט ברוב של שישה שופטים נגד אחד (השופט טל), לדחות את הבקשה להורות לשר התחבורה לסגור את רחוב בר אילן בכל השעות בשבתות ומועדי ישראל ולהפוך את הצו על תנאי שניתן לצו מוחלט במובן זה שהחלטתו של שר התחבורה לסגור את רחוב בר אילן באורח חלקי מתבטלת. ביהמ"ש קובע ברוב של ארבעה כנגד שלושה (השופטים אור, חשין ודורנר) כי אילו לא התעוררה כל בעיה באשר לתושבים החילוניים המתגוררים בשכונות החרדיות הסובבות את רחוב בר אילן היתה העתירה נדחית, והצו על תנאי היה מתבטל. הסיבה לכך היא קיומו של ציר תנועה חלופי לרחוב בר אילן ולכן סגירתו החלקית של רחוב בר אילן בשעות התפילה, כפי שנקבע בהחלטת השר, מאזנת כראוי בין חופש התנועה לרגשות הדת ואורח החיים של התושבים החרדיים, הגרים בסביבה. זאת, בכפוף לכך שיקוימו שלושת התנאים הבאים: א) הצירים החלופיים יהיו פתוחים לתנועה בשבת. ב) רחוב בר אילן פתוח לתנועה בשבת בשעות שבהן לא חל איסור הנסיעה בו, והכל בלא שיופרע על ידי שימוש באלימות. ג) רחוב בר אילן פתוח לתנועה בשבת, גם בשעות האיסור, לרכב ביטחון ולרכב חירום. אולם לא נלקח בחשבון עניינם של התושבים החילוניים המתגוררים בשכונות החרדיות וכן עניינם של אורחיהם של הגרים בשכונות החרדיות ולכן ההחלטה התקבלה מתוך פגיעה בסדרים הראויים של ההליך המנהלי. ביהמ"ש קבע כי יש להשיב את העניין לידי שר התחבורה אשר יביא בחשבון גם את עניינם של התושבים החילוניים הגרים בשכונות העוטפות את רחוב בר אילן ומבקריהם.